שיתוף
תגובות
יהדות » להרים חמורים באמצע הדרך
הנפש בראי הפרשה
יומיים הרגישו הילדים בעננים. אחרי ארבעה ימים זה נהיה מעיק. ביום השישי הם התחננו להיפטר מהעונש • עִזְבוּ אֶתְּכֶם
הרב יעקב גולדברג | צילום: בחזית מדיה

"ילדים, לשיעור הבא שלנו כולכם מתבקשים להביא ארבעה תפוחי אדמה בינוניים", ביקש המורה מתלמידי כיתתו.

בתחילת השיעור הבא חיכו כל התלמידים הקטנים בציפייה דרוכה. המורה נכנס, עבר בין השולחנות וחילק לכל תלמיד שקיק קטן אטום.

"כל אחד מכם יכניס את תפוחי האדמה שלו אל השק", ביקש המורה. "כעת אנחנו קושרים את השקים ולא פותחים אותם".

"וזהו?" שאל יוסי, המאוכזב בשם תלמידי הכיתה כולם…

"כרגע כן", הסכים המורה. אבל מיד הרגיע את קריאת האכזבה שנפלטה מפי התלמידים. "בשבוע הקרוב כולכם מסתובבים עם השקיק הקטן לכל מקום", ביקש המורה. "בהפסקה, בשיעור, בבית, ברחוב – אתם לא נפרדים ממנו, מחזיקים אותו מעבר לכתף שלכם כמו תרמיל קטן".

יומיים חלפו. גאוות היחידה שהרגישו הילדים בתחילה – הפכה למועקה.

ארבעה ימים חלפו, הריח שהחל לצאת מן השקיק הקטן בשל תפוחי האדמה שהחלו להרקיב – הציק מאוד לילדים… ביום השישי הם כבר התחננו למורה לעצור את הניסוי לפני תום השבוע.

"אתם יכולים לזרוק את השקיק לפח הקרוב", הורה המורה לקול אנחות הרווחה. "כשאנחנו סוחבים כעס על החבר, האשמה, תחושה לא נעימה בשל משהו שקרה לנו", הסביר לתלמידים הקטנים מדוע גרם להם לסבול, "הלב שלנו מחמיץ, בדיוק כמו תפוחי האדמה שסלדתם מהם בימים האחרונים.

"לכן כאשר משהו מציק לכם בלב, אל תשמרו אותו בפנים. תנסו להיפטר ממנו בהקדם, וכמה שיותר מהר. כדאי לסלוח לשני גם אם לא מגיע לו, העיקר שלא יהיה לכם כבד ומעיק בפנים"…

המשל המוכר הזה, הוא התגלמות המסר בפסוק בפרשתנו: "עזוב תעזוב עמו". אפילו אם חמורו של השונא שלך נתקע בדרך, "מִשְׁבַּק תִּשְׁבֹּק מה דבלבך עליה (-תעזוב את הכעס שבלבך עליו, תרגום אונקלוס)", ותעזור לו להקים את חמורו.

הרווח – כולו שלך!…

הצטרפו ועקבו אחר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עדכני
פופולרי
ויראלי
מטבע
שער יציג
שינוי
עדכון אחרון:
הדרך לחלומות רצופה בהשגת מטרות

התקינו את האפליקציה החדשה שלנו!
ותישארו מעודכנים