מצות השמיטה המופיעה בפרשתנו, נשמעה כה רבות באוזנינו. אבל איך אנחנו, בתור כאלה שלא מתעסקים בחקלאות כמעט בכלל, אמורים ללמוד ממנה מסר לחיים?
הבה נצא לסיבוב קטן בין משעולי השמיטה, שמסר לכל יהודי בצידו.
"ושבתה הארץ שבת לה', שש שנים תזרע שדך… ואספת את תבואתה". חז"ל מגדירים במדרש את שומרי השמיטה: "גיבורי כוח עושי דברו". תואר מיוחד במינו. לא מצאנו, למשל, שעל שומרי שבת יופיע כזה תואר.
מה היא גבורתם המיוחדת של שומרי השמיטה, החקלאים שמשביתים את יבולם, לבד מההפסד הכספי הכרוך בזה, שהם מוגדרים גיבורי כוח?
בימי השואה והזעם ניצל בניסי ניסים כ"ק מרן אדמו"ר רבי אהרן מבעלזא זי"ע, במשך ארבע שנים – משמחת תורה שנת ת"ש, ועד ט' שבט תש"ד – נדדו הוא ואחיו הקדוש האדמו"ר מבילגורייא (אביו של כ"ק מרן האדמו"ר מבעלזא שליט"א) עד הגיעם לחופי העיר חיפה, כאן קבע את משכנו בעיר תל-אביב.
האדמו"ר מבעלזא היה מלאך בגוף אדם. משמשיו מאותה תקופה מתפעלים כיצד כמעט לא אכל ולא שתה, לא ישן ולא הקדיש לגופו מאומה, ועבד את הבורא יתברך בכל רגע פנוי. העולם הזה לא תפס אצלו שום מקום, ואפילו בכסף לא הסכים לגעת בידו אלא דרך מטפחת, למעט נתינת מעות 'מחצית השקל' לפני קריאת המגילה, משום שיש הסוברים שהיא נתינה מדאורייתא…
כיון שכך היו פני הדברים, מאוד נדהמו בני ביתו ומשמשיו של הצדיק הקדוש בעת הגיעו לתל אביב, כאשר ביקש שיזמינו אליו גנן מומחה שיטפח ויטפל בגינה הקטנה שלפני ביתו. לא רק שביקש גנן, אלא ציווה שמדי פעם יעבור הגנן בחדרו ויספר לו מה עשה היום בגינה. מה שתל, כיצד טיפח, כמה השקה ומה גדל שם…
זמנו של הצדיק היה יקר מפז, שיחה שכזו עם הגנן הייתה תמוהה בעיני כל באי הבית, אבל איש לא ההין לשאול את הרבי לפשר מעשיו.
ברם, כאשר הגיעה שנת תש"ה, שנת השמיטה, קרא האדמו"ר לגנן בסוף השנה השישית, שילם לו את שכרו ביד רחבה וביקשו שכעת לא יופיע משך שנה שלמה בגינה. או אז הבינו כולם למפרע שרצה האדמו"ר לזכות במצוות השמיטה כהלכתה.
הבה נתבונן: מדוע באמת טרח האדמו"ר משך חצי שנה להעסיק גנן, להתעניין אצלו על כל פרט ובסוף להשמיט את הגינה. מה היה חסר במצווה לו בשנת השמיטה פשוט לא היו עושים שום מלאכה בקרקע? הלא זו גם נקראת שמיטת קרקעות.
אלא שלימדנו הרבי מבעלזא יסוד גדול: כדי שתיעשה המצווה בשלמות, אתה צריך קודם להתעניין בגינה, לטפח, להעניק תשומת לב יחס וכסף, ואז כאשר תשבות ותפקיר הכל בשביעית – אתה נפרד מדבר שהראית שהוא חשוב לך!…
זהו גם היחס של התורה לחקלאים שומרי השמיטה. הם "גיבורי כוח" משום שהם קשורים בכל לב ונפש לאדמה ולתוצרתה. מי שלא אוהב את הטבע – לא משקיע שש שנים בגידול חקלאי. ואז הם מצטווים לעזוב הכל…
גם אנו ניבחן בכך: האם ויתרנו על מה שקשה לנו בעבור השי"ת, או שקיימנו רק מה שבא לנו בקלות?!
