"לדעתי לא כדאי. זה מסוכן!" התרה ראש הישיבה בפני התלמיד המפציר.
הימים היו ימי תחילת מלחמת העולם השנייה. תלמידי ישיבת קלצק התפזרו בכמה עיירות בליטא. ניסו לא לבלוט בשטח המלחמה. כאשר כבשו הרוסים את ליטא, החלו לרדוף את חיי הדת.
אחד מתלמידי קלצק, יענק'ל שמו, החליט לנסות את מזלו ולברוח מן הארץ השסועה. הוא פנה לשגרירות הבריטית וביקש שינפיקו עבורו אשרת הגירה לבריטניה. בתחילה סירבו עובדי השגרירות לבקשתו, אולם יענק'ל היה עקשן לא קטן והצליח למצוא חן בעיני כמה פקידים ולקבל מהם אישור בכתב שהשגרירות הבריטית תשקול את בקשתו לקבלת אשרת הגירה.
האישור כמובן לא היה שווה מאומה כרגע, אולם היה בכך פתח של תקווה.
ימים נקפו והדי המלחמה התגברו. השגרירות הבריטית נסגרה ואנשיה ברחו לממלכה המאוחדת הרחוקה מהדי הקרב.
יענק'ל החליט שאין לו מה להפסיד. נטל את המסמך המאשר שהשגרירות הבריטית שוקלת לאשר לו הגירה, נכנס עימו אל ראש ישיבת קלצק, הגאון רבי אהרן קוטלר (ב' בכסלו יום פטירתו). "החלטתי לנסות את מזלי ולהפליג לבריטניה", סיפר יענק'ל לרבי אהרן, "אולי ירחמו עלי בכניסה לשערי המדינה ולא ישיבו את פני ריקם".
"לא כדאי לך!" הזהיר אותו רבי אהרן. "הדרכים מסוכנות, אין ברשותך כל מסמך חוקי שמאשר לך לנוע. גדולים הסיכויים שתשוב במפח נפש, אם בכלל תישאר בחיים. אל תיטול את הסיכון".
יענק'ל מיאן להאזין. הוא הגיע להיפרד מראש הישיבה. הוא מוכן לנסות את מזלו בכל מקרה.
משראה רבי אהרן קוטלר שהדבר מנוי וגמור עמו, 'נכנע' להפצרותיו של תלמידו, בירכו ונפרד ממנו לשלום.
כעת עלה יענק'ל על אוטובוס צפוף ומחניק שעשה את דרכו לקובנה. מקובנה יעלה על רכבת הנוסעת לעיר נמל גדולה, ממנה יפליג לבריטניה. כשבידו, כזכור, המסמך המאשר שהשגרירות הבריטית 'שוקלת' להעניק לו אשרת כניסה.
בהגיעו לתחנת הרכבת נוכח יענק'ל לגלות שהמוני אזרחים ממתינים לרכבת. כולם כמוהו רוצים לברוח כל עוד אפשר מהמלחמה הקרבה ובאה.
במאמץ אדיר פילס לו יענק'ל תור לקופה, רכש כרטיס לקרון זול במיוחד והמתין לביאת הרכבת לתחנה. משזו הגיעה, נדחק יענק'ל לקרון צפוף וחיכה לתחילת הנסיעה.
לאחר דקות ארוכות, כשמימינו ומשמאלו נדחקים אנשים, שמע יענק'ל קריאות בשמו. הוא היה בטוח שמדובר בדמיון, או שמא מחפשים יענק'ל אחר. זה הרי שם לא נדיר כלל.
2 תגובות
בעוד יענק'ל יושב בקרון הרכבת וממתין, דמות נוספת נכנסה לתחנת הרכבת, ראש הישיבה – הגאון רבי אהרן קוטלר בעצמו. זמן קצר לאחר שיענק'ל יצא, עשה רבי אהרן את הדרך אחריו: יצא לתחנת האוטובוס, והמתין בה שעה ארוכה. אחר כך נסע באוטובוס נסיעה לא קצרה, ובסיומה – הגיע לתחנת הרכבת בקובנה… ועדיין לא הסתיים המסע …רבי אהרן מתרוצץ בתחנת הרכבת, קורא בקול "יענק'ל יענק'ל", מחפש אחריו בכל מקום ופינה. ראשו נדחק באשנבים השונים, זקנו ההדור התנופף ברוח החולפת , והוא ממשיך לרוץ ממקום למקום וזועק: "יענק'ל קליאט – "מחפש אחר תלמידו … דקות ארוכות חולפות עוברות, רבי אהרן עובר מקרון לקרון ברציפים השונים, ממשיך לקרוא בשמו של תלמידו ומחפש אחריו כאילו איבד יהלום יקר… יענק'ל יושב כבר ברכבת , ולפתע, משום מקום, הוא שומע קול מוכר קורא בשמו, פעם אחר פעם, קריאות קצובות וקולניות. הוא הפנה את מבטו אנה ואנה, הביט לכל הצדדים, ביקש מהעומדים על יד חלונות הקרון – לזוז מעט כדי שיוכל לראות מי קורא לו . להפתעתו, היה זה ראש הישיבה, רבי אהרן קוטלר בעצמו" .! הראש ישיבה" – קם יענק'ל ממקומו נסער כולו, המום מהמראה, עיניו קרועות מתדהמה ופיו יורה שאלות: "מדוע עשה ראש הישיבה את כל הדרך אחריי? מה קרה – "!?שאל בתימהון" … רק רציתי לבשרך", אמר לו רבי אהרן קצרות, "שמיד לאחר צאתך, הגיע מברק המבשר כי בניגוד לכל התחזיות , הבריטים נאותו לתת לך אשרת כניסה. במברק נכתב כי המסמכים מחכים לך בנמל" ."!נפלא!" – שמח יענק'ל על הבשורה, "הודו להשם כי טוב – "!קרא ברגש רב בהבינו כי חייו ניתנו לו לשלל. "אבל", שבה התמיהה וזעקה מתוך לבו, "הלא המסמכים היו ממתינים לי לפני העליה לספינה בכל מקרה, מדוע טרח ראש הישיבה כל כך כדי לנסוע אחריי לקובנה ולהשיגני על פסי הרכבת ? מה בער להתאמץ כל כך רק כדי לדווח לי את הידיעה המשמחת" ."?!זה פשוט", חייך רבי אהרן את חיוכו הטוב, "הלא הרגשתי כי יצאת לדרך מודאג ומתוח, כשאינך יודע כיצד יסתדרו העניינים, ובעצם אתה מצפה לנס… החלטתי לרדוף אחריך ולבשר לך את הבשורה, למען תיסע לדרכך רגוע ושליו , שמח ובטוח בישועתך."! יענק'ל שב והתיישב במקומו, משפשף את עיניו כלא מאמין . ידוע ידע כי רבו גאון התורה וענק המידות, אך לא ידע עד היכן מגיעה 'אהבת ישראל' הבוערת בקרבו, עד היכן מגיעה דאגתו לשמחת לבו של תלמידו. ראש הישיבה בוודאי שמח לשמע הבשורה כי תלמידו יינצל, אך לא הסתפק בכך: הוא טרח לנסוע באוטובוס לעיר השכנה, להתרוצץ בתחנת הרכבת ולקרוא בשמו, וכל זאת כדי להסיר ממנו את עננת הדאגה ולשמח את לבו ." הסיפור הזה, המופיע בקונטרס 'כולנו יודעי שמך', אין כמוהו ללמדנו מהי 'אהבת ישראל', לחוש את הזולת, להרגיש את העובר עליו. רבי אהרן לא הסתפק בידיעה כי תלמידו יינצל , הוא טרח והתאמץ כדי לבשר לו זאת, כדי להרגיע אותו ולהעניק לו שלווה בדרכו ובמסעו . לא פעם נקרית לידינו הזדמנות לשמח יהודי אחר, להסיר ממנו דאגה, להעניק לו את התחושה כי אנו שותפים לכאבו ומייחלים לישועתו בדיוק כמוהו – הבה נעשה זאת מכל הלב , זוהי אהבת ישראל! וגם אם זה קצת קשה, דורש מאמץ או מחייב הקרבה – זו לא סיבה לוותר, נהפוך הוא. הבה נראה את רבי אהרן מתרוצץ בין קרונות הרכבת קורא "יענק'ל יענק'ל" אל החלל, מקווה למצוא את תלמידו, רק כדי להרגיעו. אלה וכאלה חמדה ליבנו, להתאמץ למען יהודי אחר, לעשות הכל לשמח את לבו, להפגין כלפיו אהבה מכל הלב …
הסיפור לא מושלם