המאבק בטרור מתנהל תמיד בשני מישורים: טקטי ואסטרטגי. המישור הטקטי כולל את הפעילות הצבאית, המודיעינית והביטחונית לסיכול, מניעה וענישה כלפי המבצעים. חשוב ממנו הוא המישור האסטרטגי שעוסק בנטרול המוטיבציות שמניעות את הטרור.
המישור הטקטי הוא קצת כמו לרדוף אחרי היתושים, המישור האסטרטגי הוא לייבש את הביצה. תפיסת ביטחון לא יכולה להישען אף פעם על המישור הטקטי לבדו. מרדף אחרי היתושים הוא מרדף סזיפי שלא יכול להצליח הרמטית. תמיד יהיו יתושים שיצליחו לברוח ולעקוץ, והעקיצות האלה כואבות מאוד.
לכן תפיסת ביטחון מושתתת תמיד על הרתעה שנועדה לעקר את המוטיבציות של הטרור ומבצעיו לפני שהם מעלים בדעתם לבצע אותו. אבל גם הרתעה היא פעולה חלקית, תלויה בהרבה מאוד מרכיבים, מוגבלת ביעילותה, ובעיקר בעלת תוקף מוגבל. נטרול המוטיבציות של הטרור חייב להתבסס על גדיעת התקווה שמניעה אותו.
וכאן חשוב להזים שוב ושוב את השקר של השמאל כאילו הטרור נובע מיאוש. אין שקר גדול מזה. הטרור הוא רציונלי לחלוטין והוא נובע מתקווה להשיג באמצעותו הישגים, לפגוע מדינת ישראל ולנצח אותה. אף אחד לא מתאבד סתם כך ללא תכלית.
ולכן, תמיד כאשר אנחנו מפגינים חולשה הטרור מתמלא תקווה ומרים ראש. זה ממש כמו נוסחה מתמטית עם קשרי סיבה ותוצאה ישירים, והמציאות מוכיחה את זה כאן כבר למעלה ממאה שנה. כך היה באוסלו, וכך קורה בכל פעם שאנחנו משדרים חולשה ומעבירים מסר לאויבינו שהם יכולים להחליש או לנצח אותנו חלילה ולהתקרב למימוש היעד העליון שלהם – השמדת מדינת ישראל, גם אם בשלבים.
למרבה הצער, גם במישור הביטחוני הטקטי קשה לתלות תקוות בממשלה הזו. על מי מדיוק נסמוך? על עומר בר לב חדל האישים שעסוק באלימות המתנחלים וביצירת סימטריה מזעזעת בין "שני צדדים"? על בני גנץ שתולה את יהבו כדי "להרגיע את השטח" בחיזוקם של אבו-מאזן ורשות הטרור שהוא עומד בראשה, מעביר להם כספים כדי שהם יוכלו להמשיך לשלם משכורות למשפחות המחבלים ומתעמר במתיישבים ובחלוצי חומש?
על בנט ששותק מול עלילת הדם של מזכיר המדינה האמריקאי ומיישר קו עם הטרמינולוגיה של השמאל והערבים על "הגדה המערבית"? או על לפיד ומיכאלי שרואים בכלל במחבלים "גורמי קיצון שמבקשים לחבל בשלום ובמרקם החיים כאן"?
אבל גם אם הממשלה הזו תנקוט בכל הצעדים הטקטיים הנדרשים וכוחות הביטחון יעשו המוטל עליהם, עדיין, מאבק של הממשלה הזו בטרור הערבי משול למי שמנסה לכבות שריפה כאשר ביד אחת הוא שופך עליה מים מבקבוק קטן וביד השניה שופך עליה בנזין ישירות ממשאבת דלק.
הממשלה הזו, שמכרה את המדינה היהודית לתומכי הטרור האנטי ציוניים ולאוייבי ישראל בתנועה האיסלמית, נוסכת תקווה גדולה בקרב רבים מערביי ישראל ושאיפותיהם להשמיד את מדינת ישראל. ההקצנה הלאומנית ועליית המדרגה בלאומנות ובטרור של ערביי ישראל הם תוצר ישיר של התקווה הזו והרוח שהיא מפיחה במפרשי הטרור. מבחינתם זה מאבק רב זרועות ושלוב כלים. מעין משחק תפקידים. עבאס מתוך הממשלה והמערכת הדמוקרטית, והטרוריסטים באמצעות טרור ואלימות.
הערבים מרגישים בחודשים האחרונים שהם אדוני הארץ, שולטים בממשלה ובמדינה. עבאס הוא האיש החזק שעל פיו ישק דבר. הנה התקווה שלהם קרובה למימוש מאי פעם והטרור כאמצעי משלים ורציונלי קרוב אף הוא למימוש אותן המטרות בדיוק.
הצעד הראשון הנדרש כדי למגר את הרמת הראש הטרוריסטית בקרב ערביי ישראל הוא לפרק את הממשלה הזו כמה שיותר מהר, להחזיר את התנועה האיסלמית למקומה הטבעי, ולגדוע את התקווה הלאומית שמניעה את הטרור.
במקביל צריך כמובן לנקוט בכל הצעדים הטקטיים הנדרשים כמו "חומת מגן" בערים הערביות לאיסוף נשק בלתי חוקי, ובעיקר בענישה והרתעה חסרי פרופורציות כדי להוציא להם את החשק לגעת בנשק הזה. בשביל זה חייב ליפול לנו האסימון שלא מדובר באירועים פליליים ושהכלים הפליליים לא יכולים לתת להם מענה. נדרשת כאן תחיקת חירום ביטחונית שתאפשר יד קשה, מהירה ויעילה, שתיצור את ההרתעה הנדרשת. וגם זה כנראה לא יקרה בממשלה הזו.
—
בצלאל סמוטריץ' הינו חבר כנסת ויו"ר מפלגת הציונות הדתית
