אחד מחסידיו של הרה"ק רבי מאיר מדז'יקוב, ה'אמרי נועם' – בנו של הרה"ק רבי אליעזר מדז'יקוב ונכדו של הרה"ק רבי נפתלי צבי מראפשיץ – עסק לפרנסתו באספקת תבואה ומוצרים שונים הקשורים לתחום זה לצבא המדינה.
באחד ממסעותיו של ה'אמרי נועם' בין העיירות שבהן התגוררו חסידיו, ולשם נסע מפעם לפעם כדי לחזקם בתורה ויראת שמים, נתלווה אליו חסיד זה ושימש כיד-ימינו של רבו.
בהגיעם לאחת העיירות, הזמין אחד מתושבי המקום העשירים את רבו יחד עם כל בני הפמליה שלו לביתו, שם ערך להם סעודה רחבה כיד המלך כשהאדמו"ר יושב בראש המסובים ומרעיף עליהם דברי תורה וחיזוק. במשך כל זמן הסעודה עמד החסיד בעל הזיכיון מאחורי כיסאו של הצדיק, נכון לשמשו בכל רגע שיצטרך לכך.
בעיצומה של הסעודה נכנס אל הבית יהודי שהיה 'מוסר' (מלשין). יהודי זה שהתדרדר לרמה שפלה, התפרנס מכך שהלך להלשין אצל פריצי הסביבה והגויים על יהודים שעברו על חוקי המדינה. על כל הלשנה כזו נתנו לו הפריצים שכר כעידוד למעשיו. זו הייתה פרנסתו.
המוסר נכנס ועמד בפינה שקטה, לא רצה לבלוט יתר על המידה. גם כך לא סבלו אותו היהודים, להם גרם צרות צרורות. אך הנה מסתובב אליו ה'אמרי נועם' שכנראה ידע ברוח קודשו על מעלליו של הברנש: "ממה אתה מתפרנס, יהודי?"
המלשין חשש לענות. מה יאמר לצדיק – שהוא מלשין על יהודים וזוהי פרנסתו?!
והצדיק ממשיך: "אמור, שמא חפץ אתה לקנות את הרישיון לאספקת התבואה ומוצרי מאכל נוספים לצבא המדינה? זוהי פרנסה נאה וקלה ששכר ורווח עצום בצידה. בפרט כעת שעת מלחמה היא בעולם, והצבא זקוק למזון רב עבור חייליו הלוחמים".
החסיד בעל הזיכיון החוויר. הבין היטב שבעוד מספר רגעים יורה לו הרבי למכור לרשע זה את הזיכיון שבידו שהכניס לו פרנסה מכובדת ונאה. האם מגיע פרס ליהודי פחות כזה?!
המוסר שש כמוצא שלל רב על הצעתו של הרבי והסכים לקנות את הזיכיון במקום. כפי שחשש החסיד, הסתובב אליו האדמו"ר ואמר לו: "מכור את הזיכיון שבידך עם שטר ועדים כדת וכדין ליהודי זה". החסיד – מתוך אמונת חכמים תמימה – עשה כדברי ה'אמרי נועם'.
כאמור, ימי מלחמה היו ימים אלו, והמלשין אץ-רץ לסוחרי התבואה ורכש כמויות אדירות של תבואה מוטענות על גבי קרונות רכבת שיוכל לשולחן לחזית המלחמה. כבר סיכם את המחירים עם ראשי הצבא והתכונן לעשות קופה נאה מהעסק המכניס.
אך לפתע, בלא הודעה מוקדמת הסתיימה לה המלחמה, ראשי הצבא הודיעו לו במברק שהם מבטלים עימו את החוזה החדש, ובתור אזרח פשוט לא היה לו סיכוי לערער על החלטת ה'חלונות הגבוהים'. בין-רגע הפסיד המוסר את כל רכושו ונכנס לחובות אדירים.
החסיד, שמכר לו את הזיכיון, הבין כעת היטב מאיזה הפסד אדיר הציל אותו רבו, ואת ההפסד הזה גלגל כעונש על המוסר האכזר ששנים כה רבות הציק ליהודי הסביבה.
