שיתוף
תגובות
יהדות » חריף מתוק » לשמור כמו שזוכרים
חריף מתוק
מריבות על השלום • לסחוב יהודי בהקפה • לצעוק יחד מבושה • יובל כל השנה
שולחן שבת | צילום: Monkey Business Images, שאטרסטוק

"כי יהיה להם דבר בא אלי" (יח, טז)

בפרנקפורט פתח סוחר יהודי את חנותו ביום השבת רח"ל. ביקש רב העיר, רבי אברהם אביש, להוכיחו על מעשהו ולתקן את המעוות, אך לא רצה הרב להזמינו אליו שמא יסרב ובזיון כבוד התורה יש כאן, אף ללכת אליו לא כדאי משום שהלה היה אלים ובביתו בוודאי שלא יציית לרב.

הורה הרב לאחד ממקורביו שירכוש אצלו סחורה בסך גדול בהקפה, בהגיע התשלום לא ישלם את חובו ויאמר לסוחר שיתבע אותו לדין תורה אצל הרב. וכך היה.

משעמד הסוחר מחלל השבת מול הרב והנתבע, הוציא הנתבע מכיסו את תשלום החוב כולו והושיט לו. הרב גילה לסוחר שרצה לקוראו כדי להוכיחו על פרצת השבת.

הסוחר התמרמר על הרעיון המחוכם וטען שאין זה הוגן. אך רבי אברהם אביש ענה "משה רבנו כבר אמר זאת ליתרו: 'כי יהיה להם דבר בא אלי', כאשר רצוני לקרוא אלי איזה יהודי, אזי העצה היא 'ושפטתי בין איש ובין רעהו', ובהזדמנות זו 'והודעתי את חוקי האלוקים ואת תורותיו'"…

"ויחן שם ישראל נגד ההר" (יט, ב)

"אבל שאר כל החניות בתרעומות ובמחלוקת" (רש"י).

אמר הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ: לפני מתן תורה – התאחדו כל ישראל 'בלב אחד' וחנו נגד הר סיני 'כאיש אחד'. אולם לאחר מכן לא הצליחו להיות שוב באחדות.

לא שהם לא רצו אחדות. אחדות היא דבר גדול. אלא שכל אחד רצה להיות הפטרון של האחדות והאיש שיקבל את התואר 'עושה השלום'. משכך, "שאר כל החניות בתרעומות ובמחלוקת"…

"ויענו כל העם יחדיו" (יט, ח)

"אינני מאמין שחובה לשמור את מצוות התורה, לדעתי ניתן להיות יהודי טוב גם באמונה גרידא", השיב הבנקאי היהודי במענה לבקשתו של הגה"ק רבי שמעון סופר מקראקא. "אינני מוכן לסגור את הבנק ביום השבת".

רבי שמעון סופר ממש התחנן לפניו שלא יחלל את יום השבת בפרהסיה. "אם לא תסכים להשבית את הבנק בשל יראת שמים", ביקש, "לפחות עשה זאת בשל הבושה".

"בושה?!" תמה הבנקאי, "ממי אתבייש ומדוע?"

השיב רבי שמעון: "חז"ל אומרים (נדרים כ.) 'מי שאין לו בושת פנים בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני'. וצריך ביאור: מהיכן בדיוק 'ידוע' לחז"ל דבר זה?

"אלא ההסבר הוא, שבין כל עם ישראל הכשרים עמדו גם ערב-רב וכאלה שלא רצו לקבל את התורה, ורק מחמת הבושה הצטרפו לכולם ואמרו "כל אשר דיבר ה' נעשה". מכאן למדו חז"ל 'מי שאין לו בושת פנים בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני'"…

"השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו" (יט, יב)

אמור לעם ישראל שלא יעלו בהר, מצווה הקב"ה את משה לפני מתן תורה. "והגבלת את העם סביב לאמור, השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו, כל הנוגע בהר מות יומת… במשוך היובל המה יעלו בהר".

בדרך רמז פירש הרה"ק רבי ישראל מבלאז'וב באופן נפלא: 'הר' הוא רמז לגאווה. לכן "השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו".

"כל הנוגע בהר מות יומת", שהרי למדנו "הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם".

אולם יש סוג כבוד אחד שמותר: "במשוך היובל – המה יעלו בהר", יוב"ל ראשי תיבות ו'יגבה ל'בו ב'דרכי י'י… גאווה לשם שמים מותרת!

"זכור את יום השבת לקדשו" (כ, ז)

"זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו" (רש"י).

ביאור נאה בדרך דרש הביאו על דברי רש"י: חז"ל (פסחים קו.) לומדים מהמילה 'זכור' שיש לקדש בשבת על היין – קידוש. כמו כן, מצווה לענג את השבת במאכלים טובים ובמלבושים נאים.

הציווי השני – 'שמור את יום השבת' – נועד כדי להפריש את ישראל מל"ט מלאכות האסורות בשבת מן התורה, ובעוד הרבה תולדות שנאסרו מדרבנן. ציווי זה, כמובן קשה הרבה יותר לקיים מן הציווי של 'זכור את יום השבת לקדשו'.

לכן מדגיש רש"י "זכור ושמור – בדיבור אחד נאמרו", ועל שניהם יש להקפיד באותה מידה!

הצטרפו ועקבו אחר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עדכני
פופולרי
ויראלי
מטבע
שער יציג
שינוי
עדכון אחרון:
גם מסע בן אלף קילומטרים מתחיל בצעד אחד קטן

התקינו את האפליקציה החדשה שלנו!
ותישארו מעודכנים