חוקרים באוניברסיטת תל אביב בנו מדד פסיכולוגי ראשון מסוגו לאבחון אישיות קורבנית, המאופיינת בין היתר בתחושת עליונות מוסרית על אחרים וברגשות נקם עזים.
במסגרת המדד הגדירו החוקרים את הקורבנות כנטייה אישיותית משמעותית בעלת השלכות עמוקות על רגשותיו, תפיסותיו והתנהלותו של האדם. המחקר בוצע על ידי פרופ' אריה נדלר וד"ר רהב גבאי מבית הספר למדעי הפסיכולוגיה וד"ר בועז המאירי מהתוכנית לניהול סכסוכים וגישור בפקולטה למדעי החברה ע"ש גרשון גורדון, בשיתוף עם ד"ר תמי רובל-ליפשיץ, המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, האוניברסיטה העברית בירושלים. המאמר פורסם בכתב העת Personality and Individual Differences. המחקר בוצע במסגרת מענק של הקרן הלאומית הגרמנית למדע (DFG).
ד"ר רהב גבאי מסבירה שכולנו חווים, מדי פעם בפעם, מצבים עם פוטנציאל לפגיעה בנו וברגשותינו או אפליה כנגדנו. עם זאת, העוצמה והתדירות של העלבון, הכעס והתסכול משתנה בין אדם לאדם. גם היכולת לשים את הפגיעה מאחור משתנה. בעוד שחלק מהאנשים מתגברים על משברים ביחסים מהר יחסית וממשיכים הלאה בחייהם, 'בעלי אישיות קורבנית' חשים כקורבנות לעתים קרובות, בעוצמה גבוהה ובאופן ממושך יותר, בהשוואה לכלל האוכלוסייה.
ד"ר המאירי מסביר שעד היום נהגו חוקרים להתייחס לתופעה זו בהקשר הפסיכולוגי הקליני, כהפרעת אישיות, או בהקשר החברתי של עימות בין קבוצות. "אנחנו ביקשנו לחקור לעומק את הקורבנות כתכונה אישיותית בעלת השלכות על תפיסותיו, רגשותיו והתנהגותו של הפרט. על פי הגדרתנו, אנשים בעלי נטייה אישיותית לקורבנות חשים עצמם כקורבנות באופן תדיר, עוצמתי וממושך במגוון רחב של מצבים ויחסים בין-אישיים. בין השאר מצאנו כי הנטייה לקורבנות קשורה (בצורות שונות) לממדים אישיותיים כמו תחושת עליונות מוסרית, חוסר אמפתיה לזולת והתנהגות נקמנית."
במסגרת המחקר בנו החוקרים מדד פסיכולוגי לקורבנות וערכו סדרת ניסויים, שבהם השתתפו כ-1700 משיבים – נשים וגברים ישראלים בוגרים, בני 73-18. לאור הממצאים הגדירו החוקרים ארבעה ממדים המאפיינים את האדם הקורבני: צורך עמוק בהכרה של אחרים שהוא הקורבן; תחושת עליונות מוסרית – בתפיסתו יחסו לאחרים מוסרי הרבה יותר מיחסם אליו; חוסר אמפתיה כלפי הזולת; ורומינציה – עיסוק בלתי פוסק בפגיעה שחווה, וחוסר יכולת 'להניח אותה בצד'.
בנוסף, הניתוחים הסטטיסטיים העלו התאמה גבוהה בין תכונת הקורבנות לבין מגוון תכונות אישיותיות אחרות, כגון: תחושת 'מגיע לי', רגישות לדחייה, רגישות לעוול, היעדר אמון באחרים, היעדר נכונות לסלוח, הנטייה לייחס לפוגע כוונה רעה, ציפיות מוגזמות מבני הזוג, נוירוטיות ונקמנות. קשר חזק במיוחד נמצא בין ציון גבוה במדד הקורבנות לבין הנטייה לחשוב ש'יש לי זכות לנהוג בתוקפנות או בחוסר מוסריות כלפי מי שפגע בי', וכן הנטייה לשאוף ולחתור לנקמה. כמו כן זיהו החוקרים קשר מובהק בין אישיות קורבנית לבין היקשרות חרדה עם הדמויות ההוריות בילדות (בניגוד להיקשרות בטוחה או היקשרות נמנעת).
בסדרת ניסויים נוספת מצאו החוקרים כי הציון במדד הקורבנות מצליח לנבא את פרשנותו ותגובותיו של אדם לתרחיש שכולל אפשרות לפגיעה, אך אינו חד-משמעי. כך לדוגמה, הוצג בפני הנבדקים התרחיש הבא: 'אתה עורך דין צעיר, ושותף בכיר במשרד העביר ביקורת על עבודתך'. אנשים עם נטייה אישיותית לקורבנות ייחסו למעביר הביקורת תכונות שליליות וכוונות רעות כלפיהם, וכלל לא הרהרו באפשרות שהביקורת מוצדקת ועליהם לקחת עליה אחריות. בנוסף הביעו נבדקים אלה רצון עז לנקום באותו שותף בכיר.
ניסוי נוסף בחן התנהגות נקמנית (מעבר למחשבות בלבד) ומצא כי בעלי אישיות קורבנית שחשים עצמם נפגעים (בצדק או שלא בצדק) מבקשים להרע למי שנתפס על ידם כפוגע – גם אם אין בכך כל תועלת או רווח לעצמם, מלבד נקמה. החוקרים סבורים כי הנקמנות נובעת מהצפה של רגשות שליליים בעקבות חוויית הפגיעה, וכן מתחושת 'מגיע לי': 'יש לי זכות לנהוג בתוקפנות כלפי מי שפגע בי.'
החוקרים מסכמים: "המחקר שלנו מראה כי הנטייה לקורבנות היא תכונה אישיותית בסיסית ועמוקה, שנובעת, בין היתר, מסגנון ההיקשרות לדמות המטפלת בילדות המוקדמת. נטייה זו משפיעה על התפיסות, הרגשות, המחשבות וההתנהגות של האדם לאורך כל חייו. המדד שפיתחנו יכול לשמש ככלי להתערבות טיפולית או להבנה עמוקה יותר של עימותים וסכסוכים בין קבוצות."
