שיתוף
תגובות
יהדות » חריף מתוק » ה'כפרות' של רבי חנינא
חריף מתוק
אנו מתירין להתפלל עם הצפרדעים • יציאת מצרים למתים • פרעה משלים הכנסה מהיהודים • להצטער רק בשולחן הממשלה
מטבעות כסף | צילום: tomy, שאטרסטוק

"להוציא את בני ישראל מארץ מצרים" (ו, יג)

שני פסוקים לפני כן, נאמר "בוא דבר אל פרעה מלך מצרים וישלח את בני ישראל מארצו". מה בא ללמד השינוי בין המילה 'מארצו' למילה 'מארץ מצרים'?

בספר 'חוט של חסד' לגה"ק רבי אליהו האיתמרי הכהן, מבאר באופן נחמד בדרך רמז: חז"ל אמרו שביציאת מצרים לקחו השבטים את עצמותיהם של ראשי השבטים עמם.

וזה ביאורם של פסוקים: במילים "וישלח את בני ישראל מארצו" הכוונה היא על בני ישראל החיים. ברם, בפסוק "להוציא את בני ישראל מארץ מצרים", הכוונה היא על בני ישראל הטמונים באדמתה של מצרים. ואף אותם יוציא!

"ויפן פרעה ויבוא אל ביתו ולא שת לבו גם לזאת" (ז, כג)

לכאורה היה צריך להיות הסדר הפוך: "ולא שת פרעה לבו גם לזאת, ויפן ויבוא אל ביתו".

מבאר בספר 'על התורה': בישיבת הממשלה הראה פנים שהוא מצטער ודואג בצערם של כל מצרים שכעת לא יהיו להם מים לשתייה בשל מכת דם. אולם ברגע שנכנס לביתו – "לא שת לבו גם לזאת", אמר לעצמו 'שיסתדרו האזרחים לבד. הרי אפשר לקנות מים בכסף מהיהודים – ולממן אותי זה התפקיד של העם'…

"ויצעק משה אל ה' על דבר הצפרדעים" (ח, ח)

רבי אברהם ברודא, אב"ד פראג, הזדמן פעם לפונדק דרכים לפוש מטורח הדרך. בהגיע עת תפילת ערבית פרש רבי אברהם לקרן זווית והחל בתפילתו, אלא שבסמוך אליו הייתה חבורה של משכילים צעירים שליהגו ובילו את זמנם בשחוק פרוע והבלים. הגביר רבי אברהם את קולו והחל להתפלל בקולי קולות.

לאחר התפילה ניגש אליו אחד המשכילים ובפיו שאלה מקניטה: הקב"ה שומע תפילת כל פה, למה התפללת וצעקת בקולי קולות?

ענה רבי אברהם שלמד ממשה רבנו: במכת צפרדע נאמר "ויצעק משה אל השם", לשון יוצאת דופן בתפילותיו של משה רבנו. ומדוע צעק משה דווקא במכת צפרדע? שכן הצפרדעים קרקרו ועשו רעש איום במצרים כולה, ולהלכה נפסק שהמתפלל צריך שישמיע לאוזנו, לכך נאלץ משה לצעוק בתפילה זו.

"אף אני הוכרחתי להגביה את קולי", סיים רבי אברהם לחצופים, "מפני קרקורן של צפרדעים"…

"ושמתי פדות בין עמי ובין עמך" (ח, יט)

"אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא שהיה מתפלל על החולים ואומר: זה חי וזה מת" (משנה ברכות ה, ה).

לכאורה, למה צריך להתפלל על חולה ולומר "וזה מת"?

ביאר הגאון רבי יעקב אורנשטיין בעל 'ישועות יעקב' לפי הפסוק בפרשתנו "ושמתי פדות בין עמי ובין עמך", שמשה אמר לפרעה: כל גוי יהיה פדיון וכפרה על יהודי. אם יהודי צריך למות – ימות הגוי במקומו.

לכן כשהתפלל רבי חנינא בן דוסא על חולה יהודי וראה שאין לו די זכויות, עשה לו פדיון והעביר את מחלתו לגוי כלשהו, ואמר "זה (היהודי) חי וזה (הגוי) מת"…

"וישלח פרעה והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד ויכבד לב פרעה" (ט, ז)

משמע שיש קשר בין העובדה שממקנה ישראל לא מת להכבדת לב פרעה. מהו הקשר?

מפרש ב'שער בת רבים': בתחילה חשש פרעה מפני המגפה שפגעה בבעלי החיים, שכן זו תכלה את כל המקנה ולא יישארו למצרים בהמות. אולם כאשר שלח פרעה וראה שאצל בני ישראל לא מתה שום בהמה, "ויכבד לב פרעה". עכשיו כבר יש לו פתרון: הוא ייקח את הבהמות של ישראל…

הצטרפו ועקבו אחר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עדכני
פופולרי
ויראלי
מטבע
שער יציג
שינוי
עדכון אחרון:
היכולת החשובה בחיים היא היכולת להשתנות

התקינו את האפליקציה החדשה שלנו!
ותישארו מעודכנים