יקרות שלי, מה שלומכן?
כנראה שהיום יהיה לנו טור אישי, חושפני וארוך. אני רוצה לחזור אתכן לימים שאיפרו אותי עוד לפני שלמדתי בעצמי איפור.
מעניין, לא? מה המחיר שחשבתי לשלם על איפור? מהן התוצאות שרציתי לראות על הפנים שלי בסוף? האמת שזהו סוג של וידוי מרשיע. אל תספרו לאף אחת. נערה ובחורה עם אפס עגול של ידע על איפור. ממש כך.
האיפור הראשון שאני זוכרת, היה כשהייתי די קטנה. בשונה מאוד מהיום, לא עניינו אותי איפור ובגדים. אני גם חושבת שהטעם שלי לא היה משהו, על אף שיש כאלה שיכחישו. האמת שנחמד לי לשמוע, אבל אני יודעת את האמת. מן ילדת טום בוי כזו, אם מישהי מכירה את הביטוי. בכל מקרה, זה היה סוג של מריחת סומק, בחדר חשוך ועצוב עם מראה שעמדה מולי על כיסא, בלי יותר מידי קסם, בלי שאלות של מה אני רוצה או התעניינות כלשהי, אני קוראת לזה פנים לצבוע – כסף להכניס. זו הייתה הרגשה שליוותה אותי לאורך המפגשים של המאפרות. כשיצאתי ממנה, אחותי הורידה לי את האיפור לפני שנגיע לאירוע.
תודו שהתנסות לא משהו.
בפעם השנייה לאחר מספר שנים, טרם החכמתי הרבה בעניין, הלכנו למישהי באזור, לא מוכרת, בלי בירורים, המלצות ותמונות. מן תמימות כזו של "היא מאפרת ומפרסמת, מה כבר יכול להיות?" אותו סיפור של מייק אפ וסומק בלי מקצועיות כלל. לא יודעת אם היא שמה לי הצללות לפנים בכלל. היא איפרה אותי עם אור פלורוסנט מפוזר, אין לי מושג מה היא חשבה. בנוסף היא עשתה לי שני פנסים כחולים בעיניים, בלי טשטושים ובלי מעברי צבע, יצאתי ממנה עם זוג עיני חתול מלוכסנות כחולות. האיפור לא החזיק מעמד אפילו עד סוף האירוע. הרגשתי יפה באירוע עצמו, אבל על התמונות התביישתי להסתכל, אז מה זה שווה?
כששאלנו אותה איפה היא למדה לאפר, היא לא שיקרה, אלא אמרה בלי למצמץ שחברה לימדה אותה לאפר. הייתי בהלם. הלכה לה התמימות. נערה צעירה שלא יודעת יותר מידי, לומדת בדרך הארוכה והקשה. העניין המתסכל הוא שיכול להיות שאפילו אין לך מה להגיד למאפרת, את לא יודעת מה את רוצה! את לא יודעת מה הולך היום, מה יותר מחמיא לך מבחינת סגנון וצבעים ואת גם לא יודעת שעל איפור טוב ועמיד זה נורמלי לשלם מחיר X.
המאפרות שנפגשתי איתן היו כל כך מרוחקות וסנוביות, שאת מרגישה לא נעים להטריח את הוד רוממותה בבחירת סגנון האיפור שאת רוצה, לא נעים גם לבקש לשנות את האיפור שינויים קלים בסוף. ובא לך פשוט להתחפף משם ולהיראות מרוצה עד השמים כשהיא טורקת אחרייך את הדלת כדי להחליף טיטול לעוד זאטוט. אבל האמת שאת לא. אלא שההרגשה היא שאין לך חלופה טובה יותר. גם אם יצאת יפהפיית הנילוס מהמאפרת המפורסמת, משום מה בהרגשה את מרגישה כאילו מישהו עשה לך טובה, שאת צריכה לרצות אותה ולא היא אותך. שאת לא באמת יפה ורק האיפור שהמאפרת המוכשרת עמלה עליו יצר אותך מאפס למי שאת. אף פעם לא חזרתי לאותה מאפרת פעמיים. יצאתי מכולן מאוכזבת.
סיפרתי לכן גם שהמאפרת השנייה טרחה להודיע לי שיש לי גבה אחת קצרה יותר מהשנייה? מי ביקש ממך להגיד לי כזה דבר? התפקיד שלך הוא לעשות אותי יפה לאורך זמן ובטעם שלי וגם לתת לי להרגיש יפה. לא יותר ולא פחות.
מה זה עוזר שעמלת עלי במשך שעה ולבסוף מצאת בי איזה פגם שאת טורחת להודיע לי עליו? לקח לי זמן לקלוט שמאפרות טובות לא מספרות לך על הפגמים שלך, הן מתמודדות איתם לבד ובהצלחה. אני עד עכשיו לא יודעת במה מדובר. על הגבה אני מדברת.
באיפור הבא זה היה כבר לאירוסין שלי, מזל שנפלתי על מאפרת שלמדה משהו. האם אהבתי מה שיצא? לטעמי נראיתי כאילו עטיתי מסיכה, השפתיים שלי הועבו לגודל עצום, הריסים שהודבקו כמובן קנו אותי בשקל תשעים, והאמת שאולי פשוט הרגשתי "מאופרת". יש כאלו שזה מה שעושה להן את זה. לי היום כבר לא.
לא הרגשתי נעים אצלה, לא בבית ולא עם האישיות ולא עם התוצאה. מלבד הריסים כמובן. מידי פעם מלאכת האיפור הופסקה כדי להשתיק זוג תאומים שובבים ומרעישים ששיחקו בחדר הסמוך, מה שהרס קצת את תחושת הכלה הכבודה. לכן זה לא היה הורס?
לחתונה, כמובן ביררתי קודם, אבל לא מספיק. בתמונות הראשונות הייתי מהממת, אבל אחרי חדר יחוד, האיפור נעלם כלא היה. מזל שהשיער היה דומיננטי ללוק הכללי. באמת מזל.
אז היום, אחרי המון ניסיונות אישיים כושלים וניסיון אישי כמאפרת, מה אני הייתי רוצה במאפרת שהייתי לוקחת לאירוע הבא? (לא תמיד למאפרות יש עצבים באירוע הגדול שלהן להתאפר, הידיים רועדות!)
ראשית, שהמאפרת תהיה נחמדה ובגובה העיניים. איני מעוניינת שסנובית תתקרב לפנים שלי. אז אווירה טובה ושהיא תהיה "פנויה רגשית" לאפר אותי – שלא תענה לטלפונים בזמן שהאיפור מתייבש עלי (באופן מטאפורי כמובן) ושתיתן לי הרגשה מדהימה של "אני רק שלך עכשיו, אני פה בשבילך. על מה את חולמת?"
אני רוצה להרגיש נסיכה כשמאפרים אותי!
מותר, לא?
שהאיפור יהיה לטעמי האישי, ויחזיק יפה לאורך זמן, ואם בסוף תהליך האיפור יתחשק לי צבע שונה בשפתיים, שתשנה ובסבלנות.
זהו! חושבות שהגזמתי עם הדרישות?
מעין קרני [email protected]
