שיתוף
תגובות
לאישה » מילה ממני » מה היום הכי גרוע שעבר עליך בעבודה?
מילה ממני
מה היום הכי גרוע שעבר עליך בעבודה? אני – יודעת לענות על השאלה הזו בקלות. יש דברים שאפשר לתזמן, אבל ראוי לבדוק בכל יום מה החדשות, כדי לא לעורר סערה. אל תשאלו
לישון בעבודה | צילום: palidachan, שאטרסטוק

יום ראשון כ' באייר תשפ"א. יומיים וחצי אחרי אסון מירון. אחרי ליל שישי שחור ועצוב, אחרי שבת משונה ודואגת. זה היה יום קשה. אנשים הלכו ברחוב בשקט, בראש מורכן, מעכלים ולא מעכלים את האבל. גם אני. ואז התחילו להגיע המיילים.

רגע להסביר: כחלק מהעבודה שלי אני מנהלת כמה רשימות תפוצה במקביל, לכמה לקוחות, חלקן עם עשרות אלפי נמענים. כמו בחורה מאורגנת אני כותבת את המיילים מספיק זמן לפני מועד הפרסום (לפחות משתדלת), מעבירה אותם לסבב אישורים ותיקונים, ואז לעיצוב ויאללה לתזמון.

מילה על תזמון: תזמון זה להגדיר מתי יוצא מייל. כלומר, אני יכולה לכתוב מייל היום, ולהגדיר שהוא יישלח עוד שבועיים. אפשר לעשות את זה כמעט בכל מערכת לשליחת מיילים, והיום זה קיים אפילו בג'ימייל. אז למתי מתזמנים מיילים עסקיים? ליום ראשון.

למי שלא יודע, תחילת שבוע, הוא זמן נהדר לתזמן מיילים במגוון נושאים. ל7:00, ל12:00, ל14:00. זמן הכי טוב שיש. אנשים פותחים יותר, קוראים יותר ונינוחים יותר לשמוע. אלא אם כן זה יום ראשון כ' באייר תשפ"א. לתזמן מייל ליום הזה, זה רע.

אבל לא יכולתי לדעת את זה שבועיים מראש, כמובן. עד שהגיעו מיילים בתגובה. הם כעסו, התפלאו, ומחו: ביום כזה אתם מפטפטים על אופנה? באמת, זה הרגע לספר על ימים אחרונים למבצע? לתת טיפים לעיצוב הבית? תגידו, נפלתם על הראש?

חלק אפילו לא כתבו, רק הסירו את עצמם באחוזים שאף פעם לא היו לי. הם צדקו. ואני ישבתי לכתוב להם באופן פרטני תשובות מתנצלות עם דמעות בעיניים: כן אנשים, אתם צודקים, אתם צודקים. לא, לא נפלנו על הראש, רק לא זכרנו בתוך האסון הזה ששבועיים לפני כן תזמנו מייל. אז לא ביטלנו אותו. יש מערכות שאפילו אי אפשר לבטל בהם תזמון של מייל שכבר נשלח. אתם לגמרי לגמרי צודקים.

אז הפקנו לקחים ברמה העסקית. מאז כל יום שבו אמור לצאת מייל לאיזה לקוח מסומן לי ביומן בסימון מיוחד. ואם חלילה קורה משהו? המייל מתעכב, במידת האפשר.

וברמה האישית? אני חושבת שהסיטואציה הזו לימדה אותי קצת יותר לדון לכף זכות. היה כל כך לא נעים לקבל את המיילים הזועמים ההם, כל כך כואב שחשבו אותנו לאדישים ואטומים. אני משתדלת לזכור את זה כשאני לעפמים מופתעת או כועסת מהתנהגות שנראית לי מרגיזה או אטומה. ושהמאמץ הקטן הזה יהיה לעילוי נשמת הרוגי מירון. ושלא נדע עוד צער. הלוואי כבר.


נ.ב. כמו שהבטחתי, גם השבוע חידשנו מדור, בנושא שמרתק את כולןןן. עם רחל אורנטליכר, המאמנת המוכרת להעצמה אישית בנישואין. מומלץ לקרוא, וגם לשתף ולהשתתף בדיונים שהיא מעלה שם, זה שווה!

וכמו תמיד מזמינה אתכן לכתוב לי תגובות, שאלות ושיתופים, וגם בקשות במייל  [email protected]. עונה לכולן!

הצטרפו ועקבו אחר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עדכני
פופולרי
ויראלי
מטבע
שער יציג
שינוי
עדכון אחרון:
הדרך לחלומות רצופה בהשגת מטרות

התקינו את האפליקציה החדשה שלנו!
ותישארו מעודכנים