שופט ביהמ"ש העליון בדימוס והיועמ"ש לשעבר, מני מזוז, התייחס בכנס הדמוקרטיה השנתי של המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ש פרופ' ירון אזרחי שנערך היום (חמישי), לסוגייה המשפטית החשובה ביותר לדבריו על סדר היום המשפטי: "קידום והשלמת חוק יסוד החקיקה הם אולי הפרויקט המשפטי החשוב ביותר מזה שנים".
"זה קריטי כדי להגדיר את יחסי הגומלין בין המערכת המשפטית לציבורית פוליטית, אבל הרצון להגיע למודל אופטימלי בעניין הזה הוא מנותק מהמציאות. כדי לצנן את העימותים ולהסדיר את מערכת היחסים שווה גם לשלם מחיר – ואני לא חושב שפסקת התגברות היא רעיון מופרך".
"למרות שהוא לא מקובל בעולם הרחב, במציאות הישראלית של חוקה חלקית מקרטעת שהתקבלה בתהליך חריג, זה פתרון לא גרוע לתקופת ביניים, עד שהחוקה מושלמת ומתייצבת. זה ידרוש רוב של ח"כים שיבטא שזה לא מהלך חקיקתי רגיל, אבל אני גם לא בטוח שהיד של הכנסת תהיה קלה בלחוקק חוקים כאלה. חוק יסוד החקיקה שיסדיר בדיוק מתי מתערבים ובאיזה רוב, יפיג חלק גדול מהמתח".
מזוז התייחס גם לטענות לפיהן יש לפצל את תפקיד היועמ"ש לממשלה, להן הוא מתנגד בהחלט: "הפיצול יגרום נזקים כמעט בכל מישור. הדבר הראשון ואולי הכי חשוב, הוא שזה יוביל באופן ודאי ומיידי לפוליטיזציה של התפקיד. מאז קום המדינה תפקיד היועמ"ש בנוי על העיקרון שהוא איש מקצוע א-פוליטי ובלתי תלוי, מה שנגזר ישירות מכך שהוא עומד בראש התביעה הפלילית".
"ועדת אגרנט מ-62' קבעה שתפקיד היועמ"ש הוא תפקיד מעין שיפוטי, שאינו מייצג בפעילותו את הממשלה אלא את העם, ולכן ברור שהוא לא יכול להיות מינוי פוליטי. זה המחסום מפני רצון של הממשלה מזה שנים למנות יועץ פוליטי "בראש שלנו". פיצול התפקיד יפיל את המחסום, ואז ברור לחלוטין שהיועמ"ש יהפוך למינוי פוליטי, וההכרעות וחוות הדעת שלו יהיו כמעט חסרות ערך. יהיה לנו ראש תביעה, שעדיין לא ברור איך נשמור על עצמאותו, שיהפוך לחזית שתוקפים, שהיום יותר מוגנת, ולא נרוויח מזה שום דבר".
"גם הממשלה לא תרוויח מכך כלום, כי זה יפגע בעבודה השוטפת שלה. היום כשהממשלה רוצה לקדם נושא החלטה בממשלה או בוועדת שרים היא יודעת בוודאות כמעט מלאה שאם היועמ"ש סמך את ידו על ההחלטה ואמר שאין בעיה משפטית, ההסתברות שההחלטה תימנע בעתיד על ידי בית משפט מאוד קטנה. לעומת זאת, אם יהיה יועמ"ש פוליטי, הממשלה תקבל החלטות ואחר כך תיתקע חודשים בבתי משפט".
"גם בהיבט האכיפה, אכיפה אפקטיבית היא תמיד יותר מאשר רק אכיפה פלילית. בתקופתי, בסיום כל חקירה של אנשי ציבור דרשתי מצוות החקירה ומצוות הפרקליטות שליווה אותה להכין מסמך תובנות בשאלה מהם הכשלים המערכתיים שאפשרו את האירוע – ודאגתי לתקן אותם מיד. ההוראה לתקן הייתה בכובע של היועץ המשפטי, כי כראש תביעה אין סמכויות כאלו", הוא הוסיף.
כשופט העליון לשעבר, העלה מזוז רעיון מעניין בנוגע לסוגיית הפסקת כהונתו של ראש ממשלה נבחר ומכהן: "החלטה של דרג מקצועי שהוא חלק מהרשות המבצעת, בעיקר בעניין הפסקת כהונה, בהחלט מעוררת קושי. אני מאמין שבמציאות של היום הפיתרון הנכון והמאוזן ביותר הוא להחיות את המוסד של חבר המושבעים שהיה קיים בישראל עד 58 וכונה חקירה מוקדמת".
"לפי החוק אז, בתיקי עבירות פשע חמור היועמ"ש יכול היה לפנות לביהמ"ש ולבקש חקירה מוקדמת – הליך שבו מקיימים את השימוע המוכר היום, לא בפני היועמ"ש אלא בפני ביהמ"ש בהרכב מיוחד אד הוק, רק לנושא הזה, אולי אפילו בראשות שופט של ביהמ"ש העליון. בפניהם התביעה מציגה את התיק שלה לפני שכתב האישום מוגש, הנאשם מציג את טענותיו נגד כתב האישום, וביהמ"ש מחליט אם יש בסיס להגשת כתב אישום".
"במצב כזה לכאורה כולם אמורים ליהנות: הנאשם לא צריך לטעון שהתביעה רודפת אותו. את התביעה אף אחד לא יאשים – אם יקבלו את עמדתה אז לא היא זו שהפילה ראש ממשלה אלא הכרעה שיפוטית, וגם מבחינת הציבור זה יגביר את אמונו בהחלטה, עד גבול מסוים כמובן".
לבסוף, התייחס מזוז לסוגיית הירידה המשמעותית באמון בבית המשפט, והדגיש כי זה מחייב את ביהמ"ש לנקוט בזהירות בנושאים הנבחרים לדיון: "תפיסת העולם שלי ליברלית, אבל אני אף פעם לא הייתי חסיד של אקטיביזם שיפוטי משמעותי. יש נושאים שבית המשפט צריך לשאול את עצמו פעמיים אם נכון שיתערב בהם. הפסקת כהונה של ראש הממשלה היא דוגמה טובה לכך".
