"שלום, רצוני להיכנס ולשאול משהו", ביקש התייר מהקשיש בן המאה שפתח את הדלת בכפר נידח בעולם. הזקן הסכים בחפץ לב. "שמעתי שאתה ורעייתך נשואים כשמונים שנה ומעולם לא רבתם", הסביר התייר את הסיבה שהביאה אותו הנה. הזקן אישר.
"איך זה ייתכן?!" השתאה התייר.
הזקן סיפר בחפץ לב: "כשאני ורעייתי נישאנו בשעה טובה ומוצלחת, החתונה נערכה במקום מגורי הוריי, בתום ימי המשתה העמסנו את מיטלטלינו על החמור ושמנו פעמינו לבית הזה. בתחילת הדרך מעד החמור וסטה מן הנתיב.
"רעייתי, הכלה הטרייה, ניגשה אליו, הביטה בעיניו ובקול חמוּר לחשה: 'חמוֹר, זאת הפעם הראשונה'.
"הבטתי עליה ובלבי גיחכתי. הן החמור אינו מבין. המשכנו בדרכנו והחמור מעד בשנית. רעייתי ניגשה אליו והזהירתו בשנית: 'חמור, זאת הפעם השנייה'. בפעם השלישית שהוא מעד היא הוציאה מתיקה אקדח ובאומרה 'חמור, זאת הפעם השלישית', ירתה בחמור…
"הסתכלתי עליה נדהם ושאלתי: 'את רצינית?! הוא בכלל לא מבין אותך, ובכלל, מאיפה לך אקדח?!'
"רעייתי הביטה לי עמוק בעיניים ולחשה: 'בעלי, זאת הפעם הראשונה'…
"מאז", סיים הזקן, "אנחנו לא רבים"…
• • •
"וייקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד", מצטווה משה ללמד את בני ישראל את סדר עבודת נר התמיד. אמרה נפלאה של הרה"ק רבי מרדכי מנעשכיז מקבילה בין שמן הזית למאור לבין התשובה: הזית הוא מר והשמן הוא טעים. בדיוק באותו אופן שבו מוציאים את השמן הטעים מתוך הזית המר, כך יש להוציא את התשובה מן החטא עצמו.
אנו הקטנים עומדים ומתמוגגים מהאמרה, אבל זה עדיין לא מספיק. כי חסר לנו פרט מידע בסיסי ביותר: איך עושים את זה? איך מוציאים תשובה מתוך החטא בעצמו?
שאלה כבדת משקל הייתה בפיו של אחד מעניי בריסק, הוא ביקש לשאול אותה את רבה של בריסק בעצמו – זאת למרות שהייתה בריסק עיר של חכמים וסופרים, ותואר של כבוד נשמר לה בקורות כותבי העיתים 'ירושלים דליטא' – הגאון רבי יוסף דוב סולובייצ'יק, בעל 'בית הלוי'.
כאשר הוכנס אחר כבוד אל חדרו של הרב, אזר אומץ ושאל: עני הוא ואין ידו משגת לקנות כדי ארבע כוסות (לליל הסדר, לא למשתה היין בפורים…), האם יוצאים ידי חובת 'ארבע כוסות' בחלב?
רבי יאשע בער שמע את השאלה וחכך בדעתו. הראה לשואל ששאלתו כבדת משקל היא, הוציא ספרים ופתחם, כיווץ את מצחו והרהר, ולבסוף פסק: "הא לך 25 מטבעות כסף, קנה בהם כדי ארבע כוסות, שכן אינני רואה מקום להקל בשאלתך"…
לאחר שיצא העני ובידו סכום הגון השווה ערך לכל צורכי הפסח למשפחתו הברוכה, נזעקה הרבנית מהמטבח: "וכי רוטשילד הוא שם משפחתנו? היאך מעניקים לעני אחד מישראל סכום כה גדול, בעוד שבחמש מטבעות יכול היה לקנות יין ברווח לו ולבני משפחתו?"
רבי יאשע בער הסכים עם החשבון שערכה הרבנית, אך ערך לה חשבון משלו: "משאלתו של העני הבנתי שאין בידו מאומה לצורכי החג, שכן אם ברצונו לשתות כוס שלישית ורביעית של חלב בליל הסדר, משמע שגם בשר אין בידו, שכן איך ישתה חלב לאחר סעודת החג הבשרית?! לכן הענקתי לו סכום כה גדול שיספיק לו להוצאות סעודה כהלכתה".
מסיפור זה של מבט לשורש השאלה ועמידה על הגורם שגרם לה להישאל, נוכל להבין היטב את אמרתו של הרה"ק מנעשכיז: כשם שמִן הזית מפיקים את השמן, זאת על ידי שטוחנים אותו ודשים את בשרו, כך על ידי שיחקור היהודי בשורש הדבר שגרם לו לחטוא, יוכל לעמוד על הסיבה שהביאתו לידי חטא.
כאשר ידע האדם להימנע מלכתחילה מהמניעים שבדרך הטבע הביאוהו לחטוא, הרי שיהיה קל לו יותר להישמר מהחטא. והשלב הראשון בעשיית התשובה הוא כפי שלמדנו: עזיבת החטא. הרי שמתוך החטא עצמו, ניתן להוציא את התשובה.
• • •
לדעת רבי שמעון ברי יוחאי, שורש העונש במגילת אסתר של "להרוג ולאבד את כל היהודים", היה בשל סיבה אחת: "מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע" (אחשורוש), בניגוד לדעתו של מרדכי. התיקון היה בכך ששבו לשמוע בקולו של מרדכי וצמו ג' ימים.
כאשר עומדים בפעם הראשונה ('בעלי, זאת הפעם הראשונה') על מקור הקלקול, בדרך כלל תהיה זו הפעם האחרונה שהאדם ייכשל בו בחוסר תשומת לב ('זאת הפעם האחרונה שאנחנו רבים').
