ראש השנה שנת תש"י.
אירופה עדיין ליקקה את פצעי המלחמה והחורבן הגשמי ששרר בה. היהודים הנותרים שעדיין נותרו במדינה ששתתה את דמם ולא רוותה, התאגדו בינם לבין עצמם בניסיון להחיות את הגוף ואת הנפש, להשתקם עד כמה שניתן מפגעי הרעה.
ואז עברה הרינה בין יהודי רומא, בה התקיים באותם ימים קיבוץ יהודי גדול מפליטי המחנות: בראש השנה ישהה עמם הגה"ק רבי מרדכי מבילגורייא (כ"ה בחשוון יום פטירתו).
בניסים מופלאים וגלויים ניצלו כ"ק מרן רבנו אהרן קדוש השם מבעלזא, ואחיו הגה"ק מבילגורייא מגיא ההריגה. בחודש שבט תש"ד הגיעו לארץ הקודש ופרק חדש החל בממלכת הזוהר של חסידות בעלזא.
כחמש שנים לאחר הגיעם של האחים הקדושים ארצה, הגיעו פניות רבות מיהודי גולת אירופה ששרדו לפליטה שרצונם לראות את מלכם – כ"ק מרן מהר"א, שיבוא להשפיע עליהם טללי תחייה.
בשל חולשתו של הרבי וייסוריו, לא היה שייך לבצע את הדבר. אולם ההפצרות שהגיעו מיהודי הגולה גברו, ובשנת תש"ט יצא רבי מרדכי מבילגורייא בשליחות אחיו הקדוש לחזק ולעודד את יהודי הגולה. דרשות רבות נשא הרב מבילגורייא – שנודע כנואם בחסד עליון וכפה מפיק מרגליות – במסע חיזוק זה.
בין היתר ביקר בקהילות היהודיות בפריז, בלונדון ובאנטוורפן, חיזק את הטעון תיקון, קיבל יהודים לעצה ולברכה והותיר בכל מקום שעבר חותם נפשי עמוק לטובה על יהודי המקום, ובפרט על יהדותם. לדוגמה: בהיות הרב מבילגורייא בלונדון, הפצירו בו החסידים תושבי המקום לבל יצא בשבת עם השטריימל על ראשו לבית הכנסת, משום שהדבר יכול לגרור אנטישמיות מצד הערלים.
"בהיות בגטו בוכניא לא ויתרתי על חבישת השטריימל בשבת קודש במסירות נפש", השיב הרב מבילגורייא בתוקף, "לא אוותר על כך כעת". רושם גדול עוררה הליכתו ברחוב עם שטריימל לראשו, ומאז אזרו אומץ יהודי המקום לחדש את מסורת אבותיהם בעיר הבירה.
לקראת הימים הנוראים שנת תש"י החל מהר"ם מבילגורייא לעשות את דרכו חזרה לכיוון ארץ הקודש, אולם לצערו לא הספיק להגיע לפני הימים הנוראים של שנת תש"י אל אחיו הגדול – כ"ק מהר"א זי"ע, ונותר ביום ראש השנה עם הקהילה היהודית ברומא.
לפני תפילת מוסף ביום ראש השנה ניגשו כמה מתפללים אל הרב מבילגורייא והודיעו לו שלא יוכלו לקיים מנהג ישראל לצאת לומר 'תשליך' ליד המים, משום שמתקיימת כעת הופעה במקום והמוני גויים גודשים את המקום בחגיגות שונות.
"עד תשליך", פסק הרב מבילגורייא בתשובה ברורה וחדה, "לא יהיה שם אפילו גוי אחד!"
התשובה נשמעה באוזני המתפללים כחידה סתומה ממש. אולם לא עבר זמן רב והם נוכחו לראות פלאים: בחזרת הש"ץ של מוסף, כאשר הרב מבילגורייא עבר לפני התיבה, נפתחו ארובות השמים במפתיע וגשם עז ניתך ארצה בקולות וברקים, עד שלא שייך היה להישאר תחת כיפת השמים.
תוך רגעים ספורים ברחו הגויים באמצע החינגה ונסו איש איש לביתו.
בתום תפילת מוסף פסקו הגשמים במפתיע, בדיוק כשם שהגיעו. וליהודים שהלכו לומר תשליך ליד הנהר, הובנה אמירתו הנחרצת של הרב מבילגורייא: "עד תשליך לא יהיה שם אפילו גוי אחד"…
