כמה ירוק, כמה כחול וכמה יפה הוא גבול איראן-אזרבייג'ן. הטבע במלוא הדרו ותמימותו שמסתיר פעילות מודיעינית רחבת היקף של המוסד, לפי פרסומים זרים.
דין שמואל אלמס-שליח "ישראל היום" בגבול איראן, ביקר אתמול (שלישי) בגבול בשתי נקודות: הראשונה בפוזולי והשנייה בזנגילן. שני האזורים הללו שוחררו במלחמת קרבאך השנייה שבה, בין השאר, הרחיבה אזרבייג'ן את הגבול שלה עם איראן מ-500 ק"מ ל-600 ק"מ. ואם עד אותה המלחמה התקשה משטר האייתוללות לכסות מבחינה ביטחונית גבול ענק ונטול גדר, אז כעת הגבול הזה הפך לגדול אף יותר.
ברמה הדיפלומטית אמנם יש שגריר איראני בבאקו ושגריר אזרי בטהרן, אולם ברמה הביטחונית רואה משטר האייתוללות בגבול ארוך עם אזרבייג'ן כבעייתי מאוד. בטהרן חוששים מהתקוממות לאומית של 30 מיליון האזרים אזרחי איראן, על אחת כמה וכמה בימים שבהם הסנקציות שהטיל על טהרן משטר טראמפ משפיעות לרעה על כלל האוכלוסייה המקומית.
האזרים אזרחי איראן מתגוררים בעיקר בשתי המחוזות שגובלים באזרבייג'ן: מערב אזרבייג'ן ומזרח אזרבייג'ן. השמות של שני המחוזות הללו, כמובן, אינם מקריים. הם גובלים באזרבייג'ן מדרום, ועל בסיס יומיומי נשמעים בתחנות הרדיו האזרי שירים מלאי ערגה על העם שהופרד לו בין שתי מדינות.
ומן הצד האיראני של הגבול התקבלה בשבוע שעבר תזכורת לשאלה מדוע משטר האייתוללות רואה בשני המחוזות האזרים בצפון המדינה בתור איום ביטחוני. בכיר מקומי במשמרות המהפכה, עוסמאן חוסייני, חוסל בעיר פירנשאהר שבמחוז מערב אזרבייג'ן על ידי חוליית חמושים אלמונית. אף גורם לא נטל אחריות לחיסול. בה בעת, איראן רואה באזרבייג'ן חזקה כאיום גדול – הן בשל כוחותיה עצמה של באקו והן בשל החברות העמוקה ושיתוף הפעולה הפורה בין אזרבייג'ן לבין ישראל. החיבור בין כלל המשתנים הללו גורם לכך שהמים של נהר אראז, גבול טבעי שמפריד בין אזרבייג'ן לבין איראן, אולי בעלי טמפרטורות נמוכות כעת – אך "טמפרטורת" האוויר בין שתי המדינות הללו גבוהה למדי.
