בלב קרוע ומרותח ליוו המונים למנוחת עולמים ביום ראשון האחרון – י"ב טבת את אחד מטובי בניה של שכונת 'עזרת תורה' בירושלים, הרה"ג רבי צבי וולס זצ"ל, מחשובי המחנכים בת"ת 'עץ חיים' כארבעים שנה. אשר לדאבון לב נדבק בנגיף הקורונה ביום ראשון של ימי החנוכה, ובימים האחרונים הידרדר מצבו ונסתלק לבית עולמו כשהוא בשנת השישים וארבע לחייו.
המנוח הרה"ג רב רבי צבי וולס זצ"ל נולד ביום ז' כסלו תשי"ז לאביו רבי ברוך זצ"ל, מיקירי ירושלים, ואמו הצדקנית מרת חיה פרידא ע"ה, בת רבי יעקב כהן זצ"ל. בבית זה המושתת על יסודות איתנים ורוח טהורה שנשבה בירושלים של מעלה ניצבה עריסתו, ובו גדל והתעלה לשם ולתפארת. בילדותו התחנך בת"ת 'חיי עולם' ובישיבה קטנה 'עץ חיים' – בו התגדל על ברכיו של מו"ר הגה"צ רבי נטע פריינד זצ"ל, וספג ממנו רבות בתורה ויראת שמים טהורה וניחוח הוד קדומים.
אחר כך עלה לישיבת 'אוהל יעקב' בב"ב, שם קיבל תורה מפי ראה"י הג"ר רפאל יצחק ווסרמן זצ"ל והתחבב עליו. כבר בתקופה ההיא ניכרה בו אהבת תורה מיוחדת שהיתה התכונה הבולטת באישיותו; שקד על התורה בעמל ויגיעה וסיים מסכתות רבות. מאוחר יותר למד בישיבת בריסק של זקן ראשי הישיבות הגרמ"ד סולוביצ'יק שליט"א, בה המשיך להתעלות בתורה ולרכוש ידיעות בסדר קדשים.
בהגיעו לפרקו נישא לרעייתו החשובה שתחי', בת הרה"ג רבי שמואל אפטר זצ"ל מלונדון, שהיה שקדן וירא שמים מופלג, ולב יהודי חם ובוער לכל דבר שבקדושה. תקופה קצרה לאחר נישואיו השתקע בשכונת 'עזרת תורה' בי-ם בה התגורר עד יומו האחרון, ושימש בה סמל ודוגמא לת"ח ובן עליה צנוע ומעלי, שהיה דבוק בתורה בכל יישותו, ומפיו קלחו כל העת דברי תורה, חידושים, אמרות וחידודים. וכן כדמות של ירא שמים ועובד ה' באמת, ושומר פיו ולשונו בדקדוק גדול, אציל הנפש והמידות.
בשנת תשמ"א החל לשמש בקודש כמלמד בת"ת המפואר 'עץ חיים' בי-ם, שם במשך ארבעים שנה העמיד אלפי תלמידים ת"ח לשם ולתפארת. הוא מסר את נפשו והקריב מתמצית דמו וחלבו להנחיל לתלמידיו תורה ויראת שמים בלהט אש קודש, בבהירות, שמחה ומאור פנים. שמו הלך לפניו כמחנך מהשורה הראשונה שמקנה לילדים ערבות בלימוד התורה ומלמדם ברמה גבוהה במיוחד, ובעיקר בדוגמא האישית שמעניק להם. א
אחד מראשי הישיבות שבניו למדו אצלו אמר בהתפעלות: "רבי צבי הינו ראש ישיבה של כיתה ד'", בהטעימו, כי ספק לו אם בחורים באים בימים יודעים מושגים שהוא החדיר בבניו בקדשים וטהרות.
בכל יום במשך שלושים וחמש שנה היה בין הבולטים שבשיעורו של הג"ר שבתי פיין שליט"א, וזכה לסיים יחד עימו את הש"ס כמה וכמה פעמים. בנוסף בשעות בין הסדרים בת"ת היה לומד עם חברותא שוב את הדף היומי הקבוע בעקביות ורציפות.
תפילותיו היו לשם דבר, עבודה שבלב פשוטה כמשמעה. הוא שפך את ליבו בתפילותיו כבן המתחטא לפני אביו, בכוונת הלב, בהשתפכות הנפש, במתינות, כמונה מעות. כך גם כל ברכה שיצאה מפיו נאמרה בכוונה, מילה במילה ובברירות. מופלא היה באמונתו הטהורה והפשוטה. למרות היסורים הרבים עימם התמודד כל ימיו, הוא נשאר חסון באמונתו, בטוח באלוקיו וצהלתו בפניו, כשהוא מקרין ומשפיע על כל סובביו טללי אמונה ובטחון. שגור היה על לשונו שלוש עשרה העיקרים ושב ומשננם כסדר כל העת.
במוצאי שבת קודש לפרשת ויגש בשעת חצות עלתה נשמתו בסערה השמימה, כשבני משפחתו, מוכיריו ומוקיריו מתקשים לעכל את עוצם האבידה. את מסע ההספדים פתח שכנו הג"ר יעקב אליעזרוב שליט"א, אב"ד ירושלים, שביכה את האבידה על פטירתו של צדיק אמיתי אשר הקרין מאישיותו על השכונה כולה.
לאחר מכן הספיד גיסו הג"ר חיים יוסף בלוי שליט"א, מרא דאתרא שכונת פאג"י, שהעלה על נס את עמלו בתורה ושקיעתו בתורה. הג"ר שבתי פיין שליט"א, מראשי ישיבת 'תפארת התלמוד', אשר הנפטר נמנה בין משתתפי שיעורו במשך למעלה משלושים שנה, ציין את אהבת התורה המופלגת של הנפטר, וקרא עליו את דרשת חז"ל: "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב את התורה בוז יבוזו לו".
הג"ר צבי אריה טיקוצינסקי שליט"א, רו"מ 'עץ חיים', התמקד בהספדו על התמסרותו לתלמידים, ועל היותו דמות של שקידה עבורם שגם בשעות בין הסדרים היה נשאר להגות בתלמודו.
הג"ר מנחם שלמה בקרמן שליט"א, ראש מוסדות טשכנוב, קרא עליו שהיה עמוד העבודה בבית מדרשו במשך ארבעים שנה, בתפילותיו הלוהטות. בבכי קורע לב נפרד ממנו בנו בכורו הרה"ג רבי מאיר שליט"א, ודיבר אודות עבודת האמונה שהיתה אחת התכונות הבולטות באישיותו, ובכללו קבלת היסורים בדומיה ובאהבה, והדגיש את ההשקעה המרובה שהשקיע בחינוך צאצאיו לתורה ולכל ערכי המידות.
משם המשיכה הלוויה אל הר הזיתים, דרך ת"ת 'עץ חיים' ברחוב ישעיהו, שם המתינו מאות התלמידים לרבם הנערץ שהטעימם טעמה של תורה. מטעם הת"ת נשאו דברים חברי ההנהלה.
הותיר אחריו את אשתו החשובה שתחי', שעמדה לימינו במסירות רבה, ובניו: רבי מאיר, רבי שרגא, רבי ברוך, רבי יעקב, החתן הבה"ח שמואל נ"י, מחשובי ישיבת 'בית מדרש עליון', והבה"ח רבי דוד נ"י, מחשובי ישיבת 'שכר שכיר', וחתניו: רבי יחזקאל פרוש, רבי בנימין גינזבורג, ורבי יצחק רגוזניצקי, הממשיכים את דרכו הסלולה שהתווה להם, והמוני תלמידים, מוקירים ומעריצים המבכים את הסתלקותו בדמי ימיו בשם טוב.
