מדוע החרדים נפגעו מהקורונה פחות מאחרים?

לאחרונה נחשפנו בתקשורת למחקרים שנערכו באוניברסיטאות, על כך שעל אף החיסונים שנחתו בארץ והתחילו להינתן לאוכלוסיות בסיכון, ולמרות שנחזור לשגרה ברוכה וליציבות כלכלית, השבר שנוצר מבחינה נפשית גדול מדי. היקף הפניות למרכזי בריאות הנפש ממשיך לזנק, ועוד ועוד אנשים נוספים נכנסים למעגל הזקוקים לעזרה ותמיכה נפשית רגשית.

דבר שלא זכה לזרקורים בתקשורת החילונית היא אבחנה מגזרית מעניינת. האבחנה מצביעה על איתנות נפשית גבוהה יותר במגזר החרדי, יותר מאשר במגזר הכללי ומגזרים נוספים.

את הנתון המעניין הזה אפשר להסביר בשני מרכיבים עיקריים המאפיינים את השוני בין המגזרים: ראשית, האמונה של האיש הדתי, המאמין בכוח עליון, מחזיקה אותו ומחזקת אותו במצבי לחץ וחרדה. שנית, הקהילתיות והמשפחתיות החזקה במגזר יכולהם להוות עוגן חזק להתמודדות עם משברי נפש.

בספרות המקצועית אנו מוצאים קשר רב בין בדידות והסתגרות לדיכאון ומחלות נפש. הבדידות וחוסר הקשר החברתי מביאים את האדם לחשיבה שאינה חיובית, להסתגרות, להימנעות, לאיבוד הביטחון העצמי של האדם ולמצבי דכדוך שיכולים להתפתח אף למצבים כאוטיים וכרוניים קשים.

במגזר החרדי ההימנעות מהתקהלות הייתה קשה מאוד. למעשה, הייתה זו הגזירה הקשה ביותר מכל ההנחיות של משרד הבריאות. לשם כך מצאו פתרונות התואמות את כללי משרד הבריאות. כמו למשל בעריכת מנינים מצומצמים, או בלמידה וביצירת קשר דרך טלפונים. בהמשך, כשהותרה התקהלות קטנה, אף חזרו להיכלות התורה אט אט. כל הקהילתיות הזו מגינה נפשית על האוכלוסייה. ומכאן ההבדל המגזרי.

פנימיית קרית הילד בירושלים בה אני עובד, היא פנימייה המטפלת כל השנה בקשיים נפשיים רגשיים ונועדה לתת מענה לילדים ונערים מהציבור החרדי הזקוקים לכך. אם נרצה לסכם את שנת הקורונה בפנימייה, היא הייתה שנה מאוד מאסיבית.

הפנימיה עבדה ללא הפסקה. בתקופות הסגר הילדים היו 24/7 בפנימייה, כשהילדים לא הולכים למסגרות החינוכיות וצריך להעסיק אותם ולמלאות הן את החסר מבחינה לימודית, הן תעסוקתית, ובעיקר להחזיק את המורל גבוה.

תקופות החגים היוו אתגר לא פשוט כשכל הנערים נשארו בכל החגים בפנימייה. שם נערכו להם תפילות, סעודות, הוואי ואווירה. דבר שללא כל ספק דרש מצוות הורי הבית המסורים והצוות כולו המון כוחות וסבלנות, והם עשו זאת בהצלחה מרובה.

העבודה היא גדולה ועצומה. האתגרים דורשים המון תעצומות נפש. אך הביחד שנהפך ליותר ביחד בשנה זו גרם להרבה דברים טובים. לגיבוש הקבוצות. לתקשורת וקשר חזקים יותר. וגם לאיתנות נפשית.

אז אם מחנכים אותנו תמיד למצוא בכל דבר את הטוב, הנה דבר טוב שצומח לנו מתחת לפני השטח בתקופת הקורונה, בה אנו זוכים לראות לחוות ולחוש את הרשת המשפחתית קהילתית מסוככת ומגינה ושומרת. נשמור עליה מכל משמר גם לאחר שתעבור התקופה הלא נעימה הזו. והעיקר העיקר – הבריאות!

—

הכותב הוא עו"ס קליני וראש הצוות הטיפולי בפנימיית קרית הילד.