גבר קשה יום, תושב ראש העין כמעט והפסיד מגרש ששוויו נאמד כיום ב-10 מיליון שקלים, וזאת לאחר שפותה להחליפו ב-4 דירות בפרויקט סמוך של רוכשת הנכס – שמעולם לא נמסרו – כך נטען בתביעה אותה הגיש האיש באמצעות עוה"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין שרף אלקיים ושות', לביהמ"ש המחוזי מחוז מרכז בלוד.
על פי התביעה, התובע ושלושת אחיו קשי היום ירשו מהוריהם מגרש בראש העין, ובו בית קטן בן ארבעה חדרים. עם השנים נוספו למגרש זכויות בנייה וערכו עלה באופן דרמטי, ושוויו הוערך ב-10 מיליון שקלים.
לדברי עוה"ד אלקיים, פותה מרשו לחתום על עסקת קומבינציה עם חברה קבלנית, לפיה אמורים היו התובע ואחיו לקבל ארבע דירות בפרויקט סמוך של החברה הקבלנית בראש העין, ותמורתן אמור היה להימסר המגרש לחברה הקבלנית. אך למרות שעל פי ההסכם הדירות אמורות היו להימסר לתובע ולאחיו עד שנת 2010 – הן מעולם לא נמסרו להם.
על פי התביעה, עורכי הדין של הצדדים בעסקה שכנעו את התובע לפצל את ההסכם לשתי עסקאות נפרדות –האחת למכירת המגרש, והשנייה ל "רכישת" ארבע הדירות, וזאת משיקולי מס. לטענת עוה"ד אלקיים, מספר שנים לאחר החתימה על ההסכם, מכר בעל החברה הקבלנית את מניותיו לקבוצת רוכשים בראשות רואה החשבון של החברה, ונכנס להליך של פשיטת רגל.
הבעלים החדש של החברה שינה את שמה, אך החברה המשיכה להחזיק בזכויות במגרש, מבלי לעמוד בתנאי החוזה, ומבלי למסור תמורתו את הדירות שהובטחו לאחים. בצר לו פנה התובע אל עוה"ד אלקיים, אשר הגיש בשמו תביעה לביהמ"ש המחוזי, ובו דרש לבטל את ההסכם בין הצדדים, מפני שהופר בצורה גסה על ידי החברה הקבלנית.
בכתב ההגנה טען בעל החברה הקבלנית, כי החברה שילמה את מלוא התמורה עבור המגרש, וכי החוב בין הצדדים הינו חוב אישי של בעל המניות הקודם לאחים שירשו את המגרש.
בתגובה טען עו"ד אלקיים כי עסקת מכירת המקרקעין הינה עסקה למראית עין, וכל מטרתה הייתה למלט את המגרש ולהתחמק מתשלום עליו. לדברי עו"ד אלקיים, ברור לכל בר דעת כי בעל המגרש המקורי לא יוכל לפצות את האחים על אובדן ירושתם, מפני שהוא מצוי בהליכי פשיטת רגל.
לאחרונה קיבלה כבוד השופטת הדס עובדיה מביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד את תביעת האחים ופסקה על ביטול ההסכמים שנחתמו בין הצדדים. בפסק דינה קבעה השופטת עובדיה כי טיוטת ההסכם כללה הוראות המצביעות על הסכמת הצדדים, לפיה התמורה עבור המקרקעין תינתן בדירות בפרויקט של הקבלן הסמוך למקרקעין.
בפסיקתה ציינה השופטת עובדיה, כי ההלכה הפסוקה מבחינה בין מצב שבו החוזה כולו פיקטיבי והצדדים כלל לא התכוונו לשנות את מצבם המשפטי, לבין חוזה למראית עין מסוג של "סימולציה חלקית". במקרה השני – הצדדים אמנם לא התכוונו לקיים את החוזה למראית עין, אך העמידו מאחוריו חוזה נסתר, שאותו התכוונו לקיים, והוא משקף את כוונתם.
בפסק דינה קובעת השופטת כי מהראיות והעדויות שבתיק עולה שהתמורה האמיתית בהסכם למכירת הזכויות במקרקעין הינן הדירות בפרויקט הסמוך – שמעולם לא נמסרו לבעלי המגרש המקוריים – ובכך למעשה הופר ההסכם האמיתי בין הצדדים.
לפיכך הורתה השופטת על מחיקת הערת האזהרה על המגרש שנרשמה בלשכת רישום המקרקעין לטובת החברה הקבלנית – ולמעשה החזירה את המגרש לבעלותם המלאה של האחים. בנוסף, קבעה השופטת בפסק דינה כי על החברה הקבלנית לשאת בהוצאות המשפט של התובע בסך 30 אלף שקל.
פסק הדין התקבל בביהמ"ש המחוזי מחוז מרכז בלוד.
