"נגע צרעת כי תהיה באדם" (יג, ט)
הנגעים, כידוע, באים על עוון לשון הרע.
דרש הגאון רבי ישראל סלנטר: לכך נכתבה פרשת מצורע לאחר פרשת שמיני. שכן בסוף פרשת שמיני מבואר אֵילו בעלי חיים מותר לאכול ואֵילו אסורים באכילה.
באה התורה לומר ליהודי: לא רק בבעלי חיים יש לדקדק מה מכניסים אל הפה ומה לא, אלא גם יהודים עצמם אסור 'לאכול', ואם מדבר הנך לשון הרע, יכול אתה ל'שחוט' יהודי באמירה גרידא…
"וּמַרְאֶהָ עמוק מן העור… וטימא אותו הכהן" (יג, כה)
לאורך הפרשה רואים חילוק בין נגעים שמראיהם 'עמוק מן העור' לבין נגעים שאינם 'עמוקים מן העור'. מה פשר השינוי?
ביאר הגאון רבי יוסף שאול נתנזון: באה התורה ללמד: כל זמן שהנגע הוא ב'עור', בבשר החומרי, שהוא בענייני תאווה – אזי רפואתו קלה, לא מטמאים אותו כמצורע, כי על תאווה אפשר לעבוד בקלות ו'להירפא' ממנה.
אולם אם הנגע 'עמוק מעור הבשר', הוא נגע בענייני השקפה ואמונה, אפיקורסות, אזי 'וטימא אותו הכהן'. נגע כזה קשה מאוד לרפא…
"ואם דל הוא ואין ידו משגת" (יד, כא)
בסוף מסכת קידושין (פב:), אמרו חז"ל: "תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר: מימי לא ראיתי צבי קייץ וארי סבל ושועל חנווני, והם מתפרנסים שלא בצער, והם לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני. מה אלו שלא נבראו אלא לשמשני מתפרנסים שלא בצער, ואני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער?! אלא שהרעותי את מעשיי וקיפחתי את פרנסתי".
דהיינו, שהדלות שמגיעה לאדם, היא מפני שהרע את מעשיו.
על כך אמר הרה"ק רבי נחמן מברסלב: ראיתי רבים בוכים על "וקיפחתי את פרנסתי", אולם כמעט לא ראיתי בני אדם בוכים על "הרעותי את מעשיי"…
"ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם" (יד, לד)
"בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם. לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, ועל ידי הנגע – נותץ הבית ומוצאן" (רש"י).
אלא שיש להבין: אם נגעי בתים נועדו כדי להעניק לעם ישראל עושר, מפני מה קוראת להם התורה "ונתתי נגע צרעת"? עדיף היה לכתוב שזוהי ברכה.
מבאר בספר 'אמרי שפר': ברכה אמיתית היא כזו שהעושר מגיע בדרך טובה וראויה. מי שנאלץ למצוא עושר בעקבות צרעת, הרי זה עדיין 'נגע'…
"כנגע נראה לי בבית" (יד, לה)
"לא יפסוק דבר ברור לומר נגע נראה לי אלא כנגע נראה לי" (רש"י).
הגאון רבי יצחק מוואלוז'ין הקפיד תמיד על לשון נקייה והשתדל שלא להוציא מילים מגונות מפיו. פעם אחת הוצרך לכנות מישהו בתואר 'שקרן' כדי שאנשים ייזהרו מלהינזק על ידו.
אולם את המילה 'שקרן' לא רצה הגר"י מוואלוז'ין להוציא מפיו, לכן אמר: יש אנשים שהם בעלי זיכרון טוב וזוכרים את שאירע לפני עשר שנים. יש אנשים שהם בעלי זיכרון נפלא והם זוכרים מה שאירע לפני שלושים שנה. ואילו פלוני, הוא בעל זיכרון כל כך מיוחד שהוא זוכר גם מה שמעולם לא אירע…
