שיתוף
תגובות
יהדות » סיפור לשבת » שאגת האמונה באחת וחצי אחר חצות לילה
סיפור לשבת
הרב שהתעניין היטב בקורותיו של האברך הצעיר האזין בתשומת לב, אבל סירב להעניק ברכה…
ר' אריה שכטר זצ"ל | צילום: באדיבות המצלם

שעת בוקר לא מוקדמת ולא מאוחרת באחד מהסמינרים לקירוב רחוקים בארץ הקודש.

בני הנוער שהגיעו לשלושה ימים של הכרת בוראם והתורה שנתן לבניו, ישבו בחדר ההרצאות מרותקים להרצאתו של אחד מגדולי הרבנים בארץ הקודש.

אל חדר האוכל שהיה ריק באותה שעה, נכנס במפתיע הגאון רבי אריה שכטר (יד בכסלו תש"פ יום פטירתו). לפי התוכנית, רבי אריה אמור להיות הדובר הבא בחדר ההרצאות. למרות היותו בגיל הגבורות, הסתובב רבי אריה במסירות בכל רחבי ארץ הקודש ונשא את דבר השם ברמה, מתוך לב רותח ואהבת ישראל מתפרצת.

בחדר האוכל ישב באותה עת אברך צעיר, שהיה חלק מהצוות באותו סמינר. האברך רץ להגיש כיסא וכוס מים לרב המבוגר, אחר בירר האם הרב רוצה משהו נוסף. רבי אריה חייך בעיניו הטובות וענה שאין לו צורך במאומה.

"איך קוראים לך?" התעניין רבי אריה בחיוך חם ומלטף.

האברך אמר את שמו.

ואז הגיע שטף שאלות. רבי אריה רצה לדעת מה מעשיו של האברך כאן, מהיכן הוריו, עם מי נישא, כמה ילדים יש. הכל בלבביות שופעת שמעניקה לבן השיח את התחושה שבחצי שעה הקרובה – עד שתתחיל ההרצאה – רבי אריה כולו שלו.

האברך סיפר שהחבילה התפרדה. כעת הוא מחפש את אבדתו מחדש. הוא ניצל את ההזדמנות וביקש ברכה מהרב שמוסר נפש בשביל לקרב יהודים לתורה.

רבי אריה לא רצה להעניק ברכה.

הוא ביקש מהאברך להיות איתו בקשר אחרי ההרצאה ולתת לו את מספר הטלפון שלו, כדי שיוכל לחבר אותו לכמה שדכנים שחשב שיוכלו לעזור. רק אז ניאות להעניק ברכה שהכל יסתדר במהירות.

ההרצאה הסתיימה ורבי אריה שלא נשאר לשבות בסמינר, חזר לבני ברק. האברך לא פגש אותו אחרי ההרצאה.

מספר חודשים חלפו. בפעם הבאה שהגיע רבי אריה לסמינר, עצר ממסלולו ופנה לפינת האולם, שם זיהה את האברך כשהוא עסוק במילוי טפסים. "חיכיתי לך", הוכיח אותו רבי אריה במנגינה תובעת הכי מלטפת שיש בעולם, "למה לא התקשרת?"…

•  •  •

בשולי הדברים אוסיף חוויה אישית מרטיטה במפגש הכנראה אחרון שלי עם אותו גאון וצדיק.

בשעת לילה מאוחרת בליל שבת קודש, באחד הסמינרים לבחורים, פגשתי את רבי אריה מדדה על מקלו אל מחוץ לחדר ההרצאות. קשתה עליו בגיל הגבורות הישיבה עד שעת חצות לילה, כשהוא נשאל ללא הרף ונדרש להשיב תשובות.

ניגשתי והושטתי יד לסייעו. רבי אריה נשען על ידי כשהוא מתקדם לעבר חדרו. נקל היה לראות כמה מאמץ נדרש ממנו בגילו ובמצבו להתמסר להשיב בנים אובדים לאביהם שבשמים.

"תוכל בבקשה להעיר אותי באחת וחצי?" מבקש ממני רבי אריה.

"באחת וחצי?!" תהיתי. בסך הכל בעוד מעט יותר משעה.

"אכן", התעקש רבי אריה. "באחת וחצי".

הגעתי באחת וחצי, דפקתי בהיסוס על הדלת. לבי לא מלאני להפריע את מנוחתו של הרב הישיש. תוך רגע שמעתי את קולו עונה מעם החדר.

לאחר כמה שניות נפתחה הדלת חלקית. "אני כבר יוצא", לחש רבי אריה מאחורי הדלת.

דקות בודדות התארגן רבי אריה בחדרו, לאחר מכן יצא כשהוא נשען בידו האחת על מקלו ובידו השנייה על זרועי. כמובן, חזרה לאולם ההרצאות… הלהט חרך את לחיי, הצעיר בגילו, עת שצעדתי עם הגאון הישיש המתגבר כארי ושואג את שאגת האמונה בבורא כל עולמים כל עוד הנר דולק – – –

הצטרפו ועקבו אחר

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עדכני
פופולרי
ויראלי
מטבע
שער יציג
שינוי
עדכון אחרון:
היכולת החשובה בחיים היא היכולת להשתנות

התקינו את האפליקציה החדשה שלנו!
ותישארו מעודכנים