איך אני אוהבת את התפיסה החלומית
יש לבן ויש שחור
יש טמא ויש טהור
יש חושך ויש אור
יש רע ויש טוב
הדברים ברורים
אין מקום לטעיות
אין סתירות
אין צורך בהסברים
ככה הכל מול העיניים
בדיוק כמו ההבדל
בין ארץ לשמיים
ובין אדמה ומים
אבל
לא כך הדבר
ואנחנו,
על הקרקע נמצאים
לא יודעים
ככה, אין תרופה אין מזור
אנחנו על שטח
אפור!
יש בו רע ויש בו טוב
יש בו גם מהלבן וגם מהשחור
יש בו מהטמא ויש מהטהור
יש בו קצת מהחושך ויש בו מהאור
יש בו מהשקר ויש בו מהאמת
לא תמיד נראה ההבדל הברור בין החי לזה המת
הכל מעורבב ומבולבל
מלא מכשולים.
ואנו עם שכלנו רב התארים
מבולבלים
חושבים שזהו נגענו בטוב
ומיד מתבדים
ככה זה בשטח שלנו
אין הבדלים.
לא סתם קורים לעולמנו
עולם!
נעלם
נסתר
מטושטש
אין דבר ברור
כל עניין גורם טרטור.
ואנחנו כל בוקר
נצבים
מולו,
מול מקור הטוב הטהור
היכן שנמצא רק אור
מנסים
להדבק להתקרב
לטעום לעלות
להרגיש את תמצית האור הברור והמבורר.
ואז מגיע יצור האש
שליחו של אלוקים
מנסה לבלבל
להסיט
לטשטש.
ומצליח, חדשות לבקרים
ואנו עומדים בחוסר אונים.
הוא מאש, ואנו יצירה גשמית,
גם הרוחניות בנו כבר לא מוצאת תכלית.
ושוב בבוקר מנסים לקרוע מחסומים,
לדבר אל אלוקים,
להתקרב,
להתנקות,
לצעוק אליו,
רצוננו להיטהר
למרות הכל!
ליבנו
עוד
ער!
ואז בלילה
נופלים
מתייאשים
מפחדים מלקום
רועדים ממכשול
וככה זה חוזר,
ועוד יחזור
ככה זה
כולנו עדיין
על שטח אפור.
וירחמנו הנגלה בהר המור
ויראנו ברחמיו ובטובו את האור.
זה הנקי האמתי
לא המחוספס
החצי חצי
רק שלם
טהור
כי שבענו
את זה,
האפור!
