ח"כ אורית סטרוק סיפרה מעל בימת הכנסת את סיפור טבח אוראן שהושתק, ולמעשה נשמר כסוד צבאי במשך למעלה מ-50 שנה. "זה סיפור הפרעות באוראן, מעכשיו הוא יהיה צרוב גם בדברי ימי הכנסת" אמרה סטרוק.
יו"ר סיעת הציונות הדתית ח"כ אורית סטרוק: "השנה ימלאו 60 שנה לפרעות אוראן. אני רוצה לנצל את המעמד הזה כדי לספר את סיפורן הכמעט בלתי-נודע של הפרעות האלה".
"בראשון ביולי 1962 – התקימה הצבעה חגיגית על עצמאות אלג'יר. זה היה האות ליציאה בהולה, בריחה של ממש, של יהודי אלג'יר מהמדינה. משפחות יהודיות נטשו מאחריהן הכל: בתים, ורכוש, לקחו אתם מעט מיטלטלין וחפצי ערך ופשוט נמלטו על חייהן. היה ברור להם, שצבא צרפת שמתארגן ליציאה חפוזה מאלג'יר – לא יגן עליהם, למרות שכולם, כל יהודי אלג'יר, היו בעלי אזרחות צרפתית".
"הם לא טעו. אלה שלא הספיקו לברוח לפני כניסת צבא השחרור האלג'ירי למדינה החדשה שזה עתה נוסדה, היו בסכנת חיים של ממש".
"ב-3/7/62 – צבא ALN נכנס ממרוקו לאלג'יר. ב-5/7/62 – התקימה הכרזת העצמאות האלג'יראית. היום הזה נבחר כי עפ"י התאריך ההיג'רי זה היה יום הנצחון של סאלח א-דין על הצלבנים. זה היה יום חמישי בשבוע. ביום הזה התבצע בעיר אוראן טבח מחריד, פרעות מזוויעות, כלפי כל מי שנראה למוסלמים "בעל אזרחות צרפתית", עפ"י רוב היו אלה היהודים".
"כמה נפגעו בפרעות האלה? תלוי את מי שואלים. לפי ספירת המינימום, של בית החולים באיראן: 95 הרוגים. 161 פצועים ועוד 453 נעדרים שברור היה שהם נחטפו ונרצחו, אלא שגופותיהם לא אותרו. לפי דיווחי הקהילה היהודית: 3,000 יהודים, שנעלמו ומקום קבורתם לא נודע".
"95 הקורבנות הראשונים – נהרגו מירי של ה-ALN – צבא השחרור של אלג'יר. לפי הדיווחים שהועברו מצבא צרפת באוראן אל נשיא צרפת דה-גול: בשעה 11:15 באותו יום חמישי ארור החל הירי: כל מי שהלך ברחוב ונראה אירופאי – נורה ע"י חמושים, ממש כמו במסע ציד.
עפ"י דיווחי הצבא הצרפתי, בשעה 12:10 קיבלה ההתפרעות תפנית והפכה מאורגנת יותר: יהודים שנכחו סמוך לשכונות הערביות נחטפו בלכתם ברחוב, באיומי נשק, כל מי שהיתה לו חזות אירופאית נחטף ע"י ה ALN. החוטפים נכנסו לסניף הדואר המקומי והוציאו מתוכו כל מי שנראה לא-ערבי, שוב: רובם יהודים.
"החטופים הצטוו לכרוע על ברכיהם, וללכת על הברכיים לאורך הרחובות אל משאיות צבאיות שנסעו ל Petit Lack – האגם הקטן שנמצא בקצה הרובע המוסלמי של אוראן. שם כנראה הוצאו להורג. איש לא חזר משם. איש לא העיד על מה שהתרחש על גדות האגם. בקהילה היהודית של אוראן נספרו, כאמור, 3,000 יהודים נעדרים, שמקום קבורתם לא נודע עד היום. אנשים שיצאו בבוקר ללימודים, לעבודה או לקניות, ופשוט לא חזרו".
"הרכוש היהודי היה לבז: מכוניות של יהודים הוצתו, חנויות נופצו ונבזזו. יהודים התבוננו מבועתים בבוזזים, אבל לא העזו לצאת מבתיהם ולהגן על רכושם".
"והצבא הצרפתי? 18,000 החיילים הצרפתים – מאוגדה 24 – שהיו מכונסים במחנה בתוך אוראן קיבלו פקודה לא להתערב. המשטרה הצרפתית קיבלה הנחיה לפטרל ברחובות אבל לא להתערב".
"רק בשעה 17 הצבא הצרפתי קיבל פקודה להתערב, ורק בשעה 18:45 הוא נכנס לפעולה, וכשזה קרה סו"ס – הפרעות הסתיימו. הפורעים התפזרו. ושארית יהודי אוראן, ובהם גם חמי, בעלי, 2 אחיו הגדולים ואחותו הקטנה – ניצלו", מספרת ח"כ סטרוק. "מיד לאחר מכן גם הם נמלטו על נפשם, כשהם מותירים מאחוריהם את רוב רכושם".
"סיפור טבח אוראן הושתק, ולמעשה נשמר כסוד צבאי במשך למעלה מ 50 שנה. אנשים שהיו עדים לפרעות נדרשו לשתוק פן יבולע להם ע"י השלטונות הצרפתים, להם היו זקוקים כ"כ לאחר שברחו מאלג'יר לצרפת בחוסר-כל כמעט. כך גם חיילים בצבא צרפת – הוזהרו שאם יספרו על הטבח יפרו פקודה".
"רק ב 27/9/2017 הוגשה הצעת חוק בפרלמנט הצרפתי להכיר בנטבחי טבח אוראן מה 5/7/62. עשרות שנים אחרי שצרפת הכירה בקורבנות האלג'ירים-הערבים שנפגעו מהכיבוש הצרפתי, ואף פיצתה אותם".
"זה סיפור הפרעות באוראן. דם אלפי הקורבנות על ידיהם של הפורעים הערבים, ושל העומדים-מנגד הצרפתים, גם יחד. זכרם של הקורבנות, שרובם העצום לא זכה אפילו לקבר ישראל – צרוב בזכרונם של הניצולים. מעכשיו הוא יהיה צרוב גם בדברי ימי הכנסת".
