מיום ראש חודש אדר אני מתחילה להרגיש את זה: לחץ, לחץ, לחץ.
לא שזה שונה כל כך מיתר ימות השנה, כך שבקטע הזה דווקא אין "ונהפוך הוא", החידוש המרענן הוא שיש לי סיבות חדשות להילחץ.
נתחיל מכך שראש חודש אדר מזכיר לי שהחודש הבא בלוח השנה הוא ניסן – וזה, אני די בטוחה שתסכמנה איתי, דווקא גורם לחץ מספר אחד בלוח השנה היהודי. וזה לא הכל. במקום להתחיל בניקיון מינימלי להרגעת המצפון, אנחנו מתחילים לאגור כמויות גדולות של חמץ, אם למשלוחי מנות, לסעודת פורים הקרבה, או סתם דברים מנצנצים שתפסו לנו את העין על המדף בחנות לכבוד פורים.
מראש חודש אדר הודעתי לבעלי: לא קונים יותר קוסקוס ושקדי מרק עד אחרי פסח, החלטה שהתפוגגה ברגע שהלכתי לחנות ונזכרתי שקוסקוס זה בערך הדבר היחיד שהילדים מסכימים לאכול לצהריים. אה, בעצם גם מרק, עם שקדי מרק כמובן.
טוב, כאמור פסח זה לא הנושא כרגע – יש עוד דברים דחופים מלחיצים שעומדים על סדר היום. ביניהם משלוחי מנות לגננת, לרבה, למטפלת, למנהלים, למלווה בהסעה – ומקווה שלא יצוצו עוד כמה אנשים בינתיים כמו השומר של החיידר או משהו כזה.
בעוד הקטסטרופה של משלוחי המנות בעיצומה, צריך גם לדאוג לתחפושות לילדים, במיוחד שרק עכשיו חלק מהחנויות החלו לפתוח את שעריהן, בקטע הזה היה לי ממש נס משמים שמישהי הציעה לי שתי תחפושות שממש תפורות על הילדים שלי בול, והם אפילו הביעו הסכמה ללבוש אותן, רק לא לקחתי בחשבון אביזרים נלווים שהילדים דורשים בתוקף וצריך למצוא דרך למלא את סיפוקם.
סעודת פורים התבררה השנה ממש מאתגרת, במיוחד שלא ידוע אם יהיה סגר באופק, והעיתוי של יום שישי צפוף לשבת. בקיצור כל הסיבות שאפשר רק כדי לגרום ללחץ.
טוב, בואו נהיה כנות עם עצמנו, זאת לא הייתה השנה הכי רגועה בחיינו, לחץ לא אמור להיות זר לנו בעת הזאת, אבל יש לחץ ויש לחץ. אחרי שנשמתי עמוק לרווחה, ערכתי רשימות מסודרות ומדויקות וראיתי שבסך הכל מדובר בדברים שפויים ונורמליים לעומת מפלס הלחץ הרגיל של קורונה – חיסונים – בידודים, הלחץ הזה הוא כיף וממלא, שמח ופורימי. אז אני חוזרת בי מדבריי שאמרתי שלא מדובר "בנהפוך הוא".
שיהיה פורים שמח ו(לא) מלחיץ לכולן!
