הכוחות הגרמניים שעטו אל תוככי ליטא, במלחמת העולם הראשונה שפרצה בשנת תרע"ד, וכבשו עיר אחר עיר. הם התקרבו במהירות לראדין, העיירה הקטנה בגודלה הפיזי והעצומה בקומתה הרוחנית, שהייתה משכן לגאון-ישראל רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, ה'חפץ חיים'.
בראדין שכנה ישיבתו של ה'חפץ חיים', בראשה עמד חתנו הגאון רבי צבי הירש לוינסון. רבי צבי הירש נטל על כתפיו את ניהול הישיבה כדי להקל מעל חותנו את המשא, תחת הנהגתו צמחה ישיבת ראדין והתפתחה מאוד, הן במבנה קבע שלא היה עד אותו יום, והן בארוחות מסודרות לבחורים.
כעת היו הבחורים אחוזי בהלה מהצבא הגרמני המתקרב לאזור, וביקשו מרבי צבי הירש שייכנס אל חותנו, ה'חפץ חיים' וישאל מה עליהם לעשות: האם לברוח לעבר רוסיה, או להישאר בראדין תחת שלטון הגרמנים.
נכנס רבי צבי הירש לוינסון אל חותנו, ושאל: "רבי, מה עושים?"
ה'חפץ חיים' השיב בצער: "אינני יודע".
"אבל הלא מוכרחים להחליט", ניסה רבי צבי הירש לדחוק בחותנו, "מה עלינו לומר לבחורים?"
ה'חפץ חיים' סירב להשיב. "אינני יודע"…
למחרת בבוקר הגיע רבי צבי הירש להיכל הישיבה ואמר לבחורים שלדעתו זו העת הראויה להטיל 'גורל הגר"א'. "הגם שנצטווינו בתורה 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך'", אמר רבי צבי הירש, "כעת מוכרחים אנו לבחור באפשרות כלשהי, ועל כן נטיל גורל והשם ינחנו בדרך טובה".
ערך רבי צבי הירש את הגורל עם הבחורים, ועלה בגורל הפסוק "כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות".
שמח מאוד רבי צבי הירש בתשובה הברורה משמים, ונכנס שוב לחדרו של רבי ישראל מאיר הכהן, לבשר לו את התשובה שעלתה בגורל.
טרם הספיק רבי צבי הירש לפצות פה והכהן הגדול מאחיו אומר לו: "חשבתי אתמול הרבה על שאלתך מה נעשה עם בחורי הישיבה. הגעתי למסקנה שעלינו לקיים את הפסוק 'כי במקלי עברתי את הירדן הזה, ועתה הייתי לשני מחנות'. נפצל את הישיבה לשני חלקים ומן השמים ירחמו".
"פלא והפלא", נענה רבי צבי הירש לחותנו, "ערכנו בישיבה גורל הגר"א וזה בדיוק הפסוק שעלה בגורל!"
שמע ה'חפץ חיים' ואישר: "אם כך יצא בגורל וכך עלה בדעתי בלי לדעת מהגורל – הרי זה טוב מאוד. וכך נעשה".
"אולי יעשה חותני את הגורל שוב", ביקש רבי צבי הירש מה'חפץ חיים', "כדי שנהיה בטוחים שזו תשובה משמים?"
ה'חפץ חיים' סירב. "אינני רוצה להטריח את הקדוש ברוך הוא יותר"…
ישיבת ראדין התחלקה לשני חלקים. חלק אחד בהנהגת ראש הישיבה – הגאון רבי משה לנדינסקי, והמשגיח – רבי יוסף לייב ננדיק, נותר בראדין. החלק השני, בראשות ה'חפץ חיים' וחתנו הגאון רבי צבי הירש לוינסון – גלה לפלך מינסק ובהמשך הרחיק נדוד לתוככי רוסיה.
בשל המהפכה הבולשביקית המשיכו ה'חפץ חיים' ובני הישיבה בנדודיהם והגיעו לעיר סנובסק (כיום באוקראינה). שם, למרבה הצער – בדיוק לפני מאה שנה – ביום יח בשבט תרפ"א, נפטר רבי צבי הירש לוינסון מדלקת ריאות.
בעקבות פטירתו של רבי צבי הירש, שהיה מנהל הישיבה ברוחניות ובגשמיות, החליט ה'חפץ חיים' לסיים את הנדודים ולשוב עם בני הישיבה לראדין.
