שיתוף
תגובות
דעות » בין הבחירות באיראן לחידוש המו"מ הגרעיני
מאמר מיוחד
בכיר במרכז ללימודים איראניים בטור מיוחד ל'בחזית': "הסכמתו של ביידן לנהל מו"מ לפני שאיראן הסיגה לאחור את יכולותיה הגרעיניות, מהווה הודאה בכישלון האסטרטגיה"
איראן VS ארה"ב | צילום: Piusillu, שאטרסטוק

פתיחתו של המו"מ בין איראן לבין חמש המעצמות (וארה"ב כמשקיפה מהצד) על דרכי השיבה להסכם הגרעין (JCPOA)  משנת 2015, מציבה את הרפובליקה האסלאמית בעמדת יתרון לא מבוטל. הסכמתו של הנשיא ביידן לנהל מו"מ לפני שאיראן הסיגה לאחור שורה של צעדים לקידום יכולותיה הגרעיניות שהיוו הפרה בוטה של הסכם הגרעין, מהווה הודאה אמריקאית בכישלון האסטרטגיה של הנשיא לשעבר, דונלד טראמפ. ב-2018 פרשה ארה"ב באופן חד צדדי מהסכם הגרעין, בעידודה הנלהב של ישראל, והטילה על איראן שורה של עיצומים כלכליים כבדים במטרה לאלץ אותה לחתום על הסכם גרעין משופר, בו הייתה אמורה איראן לוותר כליל על שאיפותיה בתחום הגרעין, או למצער למנוע ממנה להגיע ליכולת גרעינית צבאית למשך שנים רבות. העיצומים אכן גבו מאיראן מחיר כלכלי כבד. יצוא הנפט, מקור ההכנסה המרכזי של איראן, ירד מ-2.5 מיליון חביות ליום ל-300 אלף, וחברות בינ"ל רבות ניתקו את קשריהן עמה. מהלכים אלה הביאו לעלייה משמעותית באבטלה (הנתון הרשמי 11.8%, אבל גבוה יותר בפועל), לזינוק בקצב האינפלציה ל-50% בשנה, ולפגיעה קשה ברמת החיים של רוב האוכלוסייה, שלמעלה מ-50% ממנה הדרדר אל מתחת לקו העוני.

עם זאת, איראן הוכיחה כושר עמידה מרשים מול העיצומים. היא מצאה מגוון דרכים למכור נפט דרך ערוצים עוקפים, כגון עיראק או שימוש במיכליות נושאות דגלים זרים, וחשוב מכך, היא השכילה לגוון את הכלכלה ולהקטין את תלותה בנפט כמקור בלעדי למטבע חוץ. בין היתר, איראן נעזרה איראן בסין וברוסיה שהקרע בינן לבין ארה"ב העמיק מסיבות נוספות. לאיראן ורוסיה אינטרסים משותפים במכלול תחומים נוסף לאיבה מול ארה"ב כגון חשש מרדיקליזם אסלאמי סוני, ההגנה על משטר אסד בסוריה וניצול הים הכספי. זה שנים, איראן ראתה בסין משענת אסטרגית כחלופה לארה"ב, אשר תרבותה אינה מהווה אתגר לאידיאולוגיה האסלאמית, בשונה מתרבות המערב. סין מצידה, צמצמה את רכש הנפט הישיר מאיראן, אך בה בעת שאפה להבטיח אספקת נפט איראני לשנים רבות, וראתה בעיצומים הזדמנות להעמיק את אחיזתה הכלכלית באיראן. ההתקרבות בין שלוש המדינות התבטאה בתרגילים ימיים משותפים והגיעה לשיאה עם חתימת ההסכם לשיתוף פעולה כלכלי ארוך טווח עם סין, שפרטיו המדוייקים אינם ברורים לגמרי, אך אם יתבצע יהפוך את סין לגורם המשמעותי ביותר בכלכלה האיראנית.

יתרה מזו, איראן ניצלה את פרישת ארה"ב כדי לקדם יכולותיה הגרעיניות בשורה של תחומים, בעיקר העשרת אורניום, והפעלת צנטרפוגות שקיצרו מאד את משך הזמן הנחוץ לפיתוח מתקן גרעיני או אף ניסוי גרעיני, שיעניקו לה עמדת חסינות. בכך היא צברה קלפי מיקוח המציבים אותה בעמדת יתרון במו"מ. ממשל ביידן קיווה שאיראן תסכים להאריך את תוקפם של סעיפים שונים בהסכם הגרעין, או להרחיב את המו"מ לנושאים אחרים, כגון האטה בפיתוח המואץ של טילים בליסטיים או צמצום פעילותה האגרסיבית של איראן בעיראק, בסוריה ובתימן. אולם איראן הנהנית מגיבוי רוסי וסיני, ומהרצון האירופי לחזור להסכם כמעט בכל מחיר, אימצה עמדת פתיחה נוקשה. היא הסכימה אמנם לשוב למו"מ לפני שארה"ב ביטלה את העיצומים שהוטלו עליה, אך הבהירה כי הוויתור המירבי מבחינתה הוא חזרה להסכם 2015, וכי היא לא תסכים לקיים מו"מ בנושאים האחרים המטרידים את ארה"ב, את ארצות ערב ואת ישראל. שאיפתו הבלתי מוסתרת של ממשל ביידן לחזור להסכם הגרעין במהירות כדי שארה"ב תוכל להתמקד באתגר האסטרטגי המתעצם מצד סין חיזקה את עמדת המיקוח של איראן.

לחידוש שיחות הגרעין השלכות חשובות גם על הזירה הפוליטית הפנים-איראנית וכן על הבחירות לנשיאות הצפויות ביוני 2021. הנשיא חסן רוחאני נבחר ב-2013 במידה רבה בזכות הבטחתו כי יקדם פתרון דיפלומטי לסוגית הגרעין, שיאפשר לקדם את הכלכלה האיראנית. ציפיותיו של הציבור באיראן לשגשוג כלכלי בעקבות ההסכם נכזבו עוד לפני פרישת ארה"ב בשל שילוב של גורמים. חסידי הזרם הנוקשה, שחששו מאז ומתמיד כי פתיחתה של איראן לעולם תניע תהליכי שינוי חברתיים ותרבותיים שיסכנו את המשטר, הכשילו את מאמציו של רוחאני לעודד שיתוף פעולה  כלכלי משמעותי עם ארה"ב וארצות המערב האחרות. לאלה נוספו הכשלים המבניים בכלכלה האיראנית: בירוקרטיה חונקת, שחיתות עמוקה ושליטתם של משמרות המהפכה במגזרים מרכזיים בכלכלה, שהרתיעו משקיעים. לאלה נוספו עיצומים אמריקאים שאינם קשורים לגרעין, אלא היו כתגובה לפעולותיה של איראן בתחום הטרור. עם זאת, פרישת ארה"ב מההסכם שהחמירה את המצב הכלכלי, ושמטה את הקרקע תחת רגליו של רוחאני. יריביו של רוחאני הכריזו בסיפוק כי צדקו כאשר התנגדו לוויתור כלשהי בתחום הגרעין, כיוון שבראייתם ארה"ב מעולם לא ויתרה מעולם על שאיפה להפיל את המשטר האסלאמי, והגרעין היה תירוץ בלבד.

המחנה הרפורמיסטי לעומתם, ניצב בעמדת חולשה גדולה מבעבר. תומכיו חשו כי בפרישתה החד-צדדית מההסכם בגדה ארה"ב בהם, מפני שאיראן לא הפרה את ההסכם ואף ספגה השפלה מיותרת. לאירועים אלה נוספה אכזבה מצטברת מכישלונו ואף מהססנותו של רוחאני לקדם רפורמות משמעותיות או להביא לפתיחות כלשהי בתחומי החברה המשפט והתרבות, נוכח עמדתו הבלתי מתפשרת של הזרם הנוקשה, שנהנה מגיבויו המלא של המנהיג העליון, האיתוללה עלי ח'אמנאי. המחנה הרפורמיסטי ספג תבוסה קשה בבחירות לפרלמנט (מג'לס) שנערכו בפברואר 2020, הן בשל פסילת רבים מהמועמדים הרפורמיסטים בתואנות שונות עוד לפני הבחירות, וכן בשל אחוזי ההצבעה הנמוכים של תומכיו, שהתייאשו מהאפשרות להביא לשינוי אמיתי באיראן דרך המערכת הקיימת. אזהרתו של הנשיא לשעבר מחמד ח'אתמי כי הייאוש של צעירים מהאפשרות לתיקון המשטר מבפנים, תוביל לאובדן המוחלט של הלגיטימציה של המשטר האסלאמי, נדחתה בבוז על ידי אנשי הזרם הנוקשה. מול תחושת הנכאים בקרב הרפורמיסטים, פועלים תומכי הזרם הנוקשה בנחרצות כדי להבטיח את נצחונם בבחירות ולהשלים את השתלטותם על כל המוסדות הנבחרים במדינה, נוסף על מוקדי הכוח הנמצאים תחת שליטתו של ח'אמנאי. בעוד שבצד הרפורמיסטי לא הופיע עד כה אף מועמד לנשיאות, עלו בשיח הציבורי האיראני שמות של מספר מועמדים מהזרם הנוקשה. החידוש המשמעותי הוא ששניים מתוכם, הם קצינים בכירים לשעבר במשמרות המהפכה, כלומר מוקד הכוח הנוקשה ביותר באיראן. מועמדותם, וניצחונם האפשרי בבחירות, עשויים לסמל את עלייתם של משמרות המהפכה למעמד ממליכי המלכים במערכת האיראנית לאחר מותו של ח'אמנאי בן ה-82.

עם זאת, לא הכל חיובי מבחינתו של המשטר באיראן. על אף הרחבת השפעתה של איראן באזור וחולשתם של יריביה האסטרטגיים, הרי שהמצב הכלכלי המחמיר בלבנון ובעיראק, עורר תחושות אנטי-איראניות חזקות גם בקרב הקהילות השיעיות בשתי ארצות  האלה, שפוגעות ביכולת התמרון והפעולה של איראן ושלוחיה. במישור הפנימי, התפשטות מגפת הקורונה טרם נבלמה, והמשטר מתקשה להתמודד עם רמת תסכול גבוהה בשל הקשיים הכלכליים הנמשכים, על אף שלא נראה כי תסכול מהווה סכנה מיידית למשטר. בטווח הארוך, לעומת זאת, ניצבת איראן בפני אתגרים בעלי משמעות קיומית כמעט, בעיקר מחסור מחריף במים, השלכות ההתחממות הגלובלית על אזורים נרחבים במדינה, וירידה חדה מדי בילודה. אולם מוקדם לדעת, מה תהיה השפעתם של איומים עתידיים אלה ההתפתחויות באיראן בשנים הקרובות.

הכותב הוא עמית מחקר בכיר במרכז אליאנס ללימודים איראניים, אוניברסיטת תל אביב

הצטרפו ועקבו אחר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עדכני
פופולרי
ויראלי
מטבע
שער יציג
שינוי
עדכון אחרון:
היכולת החשובה בחיים היא היכולת להשתנות

התקינו את האפליקציה החדשה שלנו!
ותישארו מעודכנים