אני זוכרת את התקופה הזו כאילו קרתה שנה שעברה, על אף שחלפו תשע שנים. הייתי בהריון היפראמזיס, מי שזוכרת, הבאנו ב'בחזית לאישה' סדרת כתבות בנושא. מחלת הריון לא פשוטה. באותה שנה היה לי ברור שלא אוכל לעשות פסח. בקושי תפקדתי. חמשה ימים לפני החג, קיבלתי כוחות בלתי מוסברים, קמתי ממיטתי וניקיתי את המטבח. חשתי גאווה גדולה. מאז חלפו שנים, ב"ה ניקיתי את הבית שנה אחרי שנה ובכל זאת, מאז היתה לי רגישות גדולה יותר לנושא הניקיון של פסח. האם רק במצבים חריגים או רגישים יש לנו פריווילגיה לא לנקות? מה אם עצם כל ניקיון האביב שמתרחש סביבנו, קשה לנו בלי סיבה מיוחדת?
הרי בואו נודה על האמת: בפסח הבית צריך להיות נקי מחמץ – אם כי רוב העולם היהודי מנצל את התקופה לניקיון מוחלט של כל הבית. האם זה מחייב? יש סביבי כל כך הרבה נשים שחשות ברע אל מול התחרות הזו שכבר חודש חודשיים קודם מתחילה להטיל אימה. "התחלת לנקות"?, "אני עשיתי כבר שלושה חדרים", "ניקיתי וסידרתי מחדש את כל הארונות". התחרות, הלחץ, מכניסים נשים רבות לתוך סיטואציה לא פשוטה ולא נעימה. אף אחת לא רוצה להודות שהיא לא בעניין.
כהרגלי, במצבים מסוג זה, אני אוהבת לקבל "אישור" של אשת מקצוע. אז פניתי לדינה קורול ושאלתי אותה: איך אמורה להרגיש אישה שלא התחילה לנקות את הבית עד שבוע-שבועיים לפני החג, והיא עושה את המינימום הנדרש?
דינה המקסימה, כדרכה, הרגיעה אותי מאוד: "ראשית היא צריכה להרגיש טוב עם עצמה בכל מצב ובכל מחיר".
וכך היא ממשיכה להסביר: "כדרך בני האדם, אנחנו מסתכלים החוצה כדי לקבל אישורים. בודקים מה השני עשה ואז כנראה כך צריך לעשות, כך נכון וכך טוב, ואנחנו מנסים להתאים את עצמנו לפי מה שראינו בחוץ. העבודה האמיתית היא דווקא להסתכל בתוך תוכנו, אל עצמנו. זה לא קל בהתחלה, אך ממש שווה לנסות. להתחיל לעשות עבודה פנימית של הסתכלות והבנה וללכת רק לפי התשובות שנמצא".
מה אנחנו צריכות לגלות?
"כל אישה צריכה לשבת עם עצמה ולחשוב: מה נכון לי? מה מתאים לי? מה אני רוצה? מה אני יכולה? מה חשוב לי? למשל, יש אישה שפחות חשוב לה לנקות את הארונות. היא מעדיפה להחליף את הבגדים אחרי פסח, לקראת הקיץ. יש אישה שחושבת שחדר מסוים בבית לא חייב ניקיון יסודי כולל חלונות, יש אישה שחושבת שלא נראה לה הכרחי לנקות חלונות לפסח כלל. כל אישה יודעת מה מתאים לה, מה היכולות שלה, מה מסתדר לה. אם אישה מסתכלת על הנעשה בחוץ, על מה שהשכנות מספרות, על מה שהאחיות אומרות, היא נכנסת למעין תחרותיות, שאולי כלל לא מתאימה לה. יש אישה שיש לה עוזרת בית, אז ברור שהיא תעשה לה את החלונות. אבל מי שאין לה עוזרת בית? כל אחת צריכה לבחון אישית, בתוך הבית שלה, מה היכולות ומה הרצון האמיתי שלה ולא של השכנות, החברות או האחיות".
נכון, המשימה הזו דורשת עבודת המידות, דורשת עוצמה, לא להקשיב לסביבה, לא לתת לעצמי ציונים על סמך מה שאחרים עושים, אך זה חלק חשוב בכל התהליך האישי שלנו, לא רק בעבודות הפסח. הוא חשוב לבניה האישית ולתפיסה שלנו לגבנו. ברגע שנקבל את עצמנו כפי שאנחנו, נעריך, נאהב, נכבד בכל מצב – יהיה לנו הרבה יותר קל.
הרעיון בחג הפסח הוא להיות בני חורין – לא ההפך. תחשבו על זה.
דינה קורול, ביבליותרפיסטית (M.A) מלווה הורים וילדים בהתמודדויות יומיומיות. (מחברת הספרים "מדריך לרגשות להורים ולילדים" ו"מדריך למוגנות להורים ולילדים")
