"אילו דגים יפהפיים!" התפעל סוחר הדגים ששהה בחנותו של סיטונאי הדגים ר' שמעון יצחק. "אני נוסע היום לריגא, העיר הגדולה, תן לי את הדגים ואמכור אותם ברווח גדול בשוק. גם אני וגם אתה נרוויח".
"דגים אלו שייכים לאישה מהכפר ויסקס שהביאה אותם למכירה אצלי בדווינסק", העמידו ר' שמעון יצחק על האמת. "אולם אדרבה, קח את הדגים, תמכור אותם בסכום נאה ותחלקו ברווחים".
רבים מיהודי הסביבה הגיעו לחנותו של ר' שמעון יצחק קיל בדווינסק העיר. לאחר שעמדו בנהר וניסו את כוחם בצידת דגים כשרים, הביאו איש איש את שעלה במצודתו אל חנותו של הסיטונאי ישר הדרך, שאליו הגיעו סוחרי דגים מכפרי הסביבה. הסיטונאי תיווך ביניהם בהגינות וכולם היו מרוצים.
ימים חלפו ושוב הגיע סוחר הדגים אל ר' שמעון יצחק. "נו?" שאל אותו מיד הסיטונאי, "איך הצליחה מכירת הדגים של הגברת מהכפר? האם הרווחת עבורם רווח נאה?"
"אוי ואבוי", תפס הסוחר בראשו כנזכר בנשכחות. "הגעתי לריגא ועמדתי בשוק למוכרם. אולם כשפתחתי את האריזה לסדר אותם, גיליתי שאמנם צורתם החיצונית נאה, בשרם שמן ומרשים, אך ריח רע מאוד נדף מהם. הקונים כולם העוו את פניהם והמשיכו הלאה. בשלב מסוים לא נותרה לי ברירה אלא להשליכם לאשפה".
כאשר הגיעה האישה לברר אצל ר' שמעון יצחק מה הרווח המגיע לה ממכירת הדגים, סיפר לה ר' שמעון יצחק בצער רב את תשובתו של הסוחר.
"אני מאמינה לך!" הצהירה האישה בלב שלם. "אולם רצוני שתיכנס בבקשה עימי אל המרא דאתרא – הגאון רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק (יום פטירתו ד' באלול) – ונשאל לחוות דעתו. תהא זו גם הזדמנות טובה עבורי לקבל ברכה מפיו".
עלה ר' שמעון יצחק אל הכהן הגדול בעל ה'אור שמח' וגולל בפניו את סיפור הדברים, כשהגברת עומדת בצד החדר וממתינה למוצא פיו.
"מהר וקרא לי את סוחר הדגים לפה", ציווה רבי מאיר שמחה למשמשו, תוך שהוא מסביר לו שהדבר דחוף מאוד ועליו להבהיל את הסוחר ללא שיהוי.
הסוחר המבוהל נרעד לשמע ההזמנה הבהולה מפי המרא דאתרא שלשמעו חרד העולם היהודי כולו. הוא הגיע בריצה תוך רגעים אחדים ועמד בהכנעה מול הרב. "שמעתי שקראתם לי. במה אוכל לעזור?"
"על כספם של יהודים צריך לשמור!" גער בו רבי מאיר שמחה בטון חריף במיוחד. "אני דורש שתשיב באופן מיידי את הכסף שהרווחת בריגא עבור הדגים שצדה אישה זו".
פיק ברכיים אחז בסוחר כשראה שלפני המרא דאתרא גלויות הנסתרות. "הנה רבי", גמגם ברעד תוך שהוא מוציא את ארנקו, "הנה אני נותן לכם את הסכום כולו".
"אינני צריך את כספך", תיקן אותו רבי מאיר שמחה ברוגע. "כספה של האישה הוא ועליך לתתו לה מיד".
משיצאו סוחר הדגים והאישה מביתו של רבי מאיר שמחה, ביקש ר' שמעון יצחק להעניק משלו מתת יד מכובד למרא דאתרא כשכר על פסק הדין. אולם רבי מאיר שמחה סירב לקבל פרוטה.
התחכם ר' שמעון יצחק ובצאתו הניח את הסכום מתחת למפת השולחן במטבח. אולם מה רבתה תדהמתו שכשהגיע לקומת הקרקע גילה את רבי מאיר שמחה נוגע בכתפו ותוחב לידיו את הסכום בחזרה…
