תקצירים: פרק א': https://bahazit.co.il/?p=257646. פרק ב': https://bahazit.co.il/?p=259509 פרק ג: https://bahazit.co.il/?p=261988. פרק ד: https://bahazit.co.il/?p=263450
"הוא ילד קטן" אומר אבא בקול גבוה בבית, וטוט שומע אותו גם מהמקום בו הוא יושב מקופל בפינת החצר, "ככה זה ילדים קטנים, מפחדים ממי שהם לא מכירים". "אולי הוא מפחד ממני בגלל שאני לבן" אומר האיש וטוט, ששומע את קולו של האיש מזהה בו משהו— רך? מתוק? לאנשים שהוא מכיר אין קול כזה. קול של מלאכים. אז מה? יש מלאכים רעים.
"אולי" אומר אבא, והקול שלו כבר פחות גבוה "גם אני לא רציתי להכניס איש לבן הביתה, אבל שאלתי את שא-נון". "תמיד זה טוב להתייעץ" אומר האיש. "לא התייעצתי, איש לבן" נוהם אבא בזעף "שאלתי אותו. הוא החליט. שא-נון הוא האיש הכי זקן כאן והכי חכם, לא מתייעצים איתו. אותו שואלים. הבנת, איש לבן?"
איש לבן, קרא לו אבא. איש לבן. אבל למרות שלבן היה כינוי גנאי אמיתי, לטוט היה כבר כינוי נוראי יותר עבור האיש. כי בעיניו הוא לא היה סתם איש זר. הוא היה סמל הרוע. העצב. הכאב. החידלון. הוא היה שליח חבלה. 'מלאך לבן'. ככה טוט כינה אותו בליבו. הוא מסתכל על השמיים השחורים ומתכרבל עוד יותר. את הלילה הזה הוא יעביר בחצר, אם הוא לא רוצה להסתכן בזעמו של אבא.
באמצע הלילה הוא מתעורר. קר בחוץ. מאוד קר. העצמות שלו דואבות. אבל הרעב שהוא חש חזק מכל אלה. מהבוקר לא אכל דבר. הוא מתמתח ומשהו נופל מברכיו. הוא ממשש. החשיכה סמיכה מאוד. הוא מוצא משהו די קשיח, עטוף בניר. הוא קורע את הניר בחוסר סבלנות ומקרב את המשהו המלבני אל אפו, מריח בחשדנות. שוקולד. הוא בטוח בזה. איך הגיע אליו שוקולד?
זה בעצם לא משנה. הוא תולש חתיכה ומכניס לפיו, לועס במהירות, כאילו חושש שהקסם ייעלם. אבל הקסם נשאר בידו. הבטן שלו נרגעת קצת. הוא תולש חתיכה נוספת, לועס לאט יותר, וקצת מוצץ. שוקולד אמיתי. כמו שתיירים מביאים להם לפעמים. איך הגיע לכאן שוקולד?
אחריי שהרעב כבר לא כל כך מציק, המח שלו מצטלל. וכשהוא קולט את התשובה הוא מניח לחתיכה הנותרת ליפול אל החול. וגם קם לדרוך עליה. למעוך אותה. לרסק. להשמיד. לא להשאיר ממנה דבר ראוי לאכילה.
מה הוא חושב לו, המלאך הלבן, שהוא יקנה את ליבו ככה? אח שלו חשוב לו יותר. גם אם נראה שלאף אחד לא אכפת ממנו – לו אכפת. הוא לא ייתן שיעשו באח שלו כל דבר, ולא יקנו אותו בשוקולד וב- ב— בדאגה מזויפת. הוא יסתדר בלעדיה. כמו שהסתדר עד היום.
הוא לא אוכל שוקולד. הוא לא רוצה שוקולד. הוא לא אוהב שוקולד. הוא בכלל בכלל לא רעב. הוא לא יכניס לפה שלו שוקולד ששלח לו מלאך חבלה לבן.
