זה רעש פתאומי מבחוץ שמעיר את טוט. הרעש מתפוגג כמו שהתחיל, אבל הוא כבר לא מצליח להרדם חזרה. שקט עומד בחדר הגדול. לא ממש שקט, נשימות עמוקות ממלאות אותו, נשימות של מי שיישן. כן שקט יחסי.
תקצירים: לחצו כאן
מבטו של טוט משייט על התקרה, לא באמת רואה את מה שקורה שם. משהו מוזר לו. הוא מנסה לאמץ את שמיעתו, הרבה נשימות יש בחדר אבל לא נשימותיו של פוצואי הישן, הוא בטוח. מכיר אותן טוב יותר מנשימותיו שלו.
הוא מתרומם קצת מהמזרן, נזהר שלא להזיז או לדרוך על אף אחד, לא להעיר אף אחד מהגדולים. ועל קצות האצבעות יחפות מגיע לפינתו של פוצואי. פוצואי שם. שוכב בעיניים פקוחות. לא מכוסה בכלל בשמיכה שנפלה.
משהו ממלא את טוט. אולי רחמים, אולי חמלה, אולי סתם אהבה פשוטה. הוא לוקח את השמיכה מהרצפה ומכסה בה את פוצואי רכות. מתיישב ברגליים חשופות על הרצפה הקרה, ומשהו בו נרעד.
"פוצואי-" הוא לוחש "-אתה… רוצה שנקום מוקדם מחר בבוקר, לפני כולם, ואני אסחב אותך לעגלה ונלך לשדות?"
פוצואי מביט בו רגע, ואז מסובב את ראשו בתנועה קטנה, משמאל לימין. "ל-לא?" עיניו של טוט בוהקות בחושך "לא??".
"האיש אמר שלא כדאי" אומר פוצואי ועוצם עיניים בלאות. "האיש… מה? למה אתה צריך להקשיב לו?"
אבל פוצואי, כבר לא פוקח את עיניו ולא עונה.
משהו ממלא את חלל החדר ואת ליבו של טוט. תופס עוד ועוד מקום ונפח. לא משאיר מקום לזוז. לנשום.
מה זה היה לפוצואי? יש דבר כזה שמלאכים לבנים עושים לאנשים משהו בראש?
כשבא טוט לקום, תופס ידו הרזה של פוצואי בבגדו.
"אני עייף, התאמצתי היום".
זה מנסה להיות הסבר, אבל טוט לא מצליח להבין אותו. הוא מעביד אותו, המלאך הרע הזה? אבל מה אפשר לבקש מפוצואי לעשות? בתוך הבית?
"אתה אח— טוב. אבל אתה קטן". ושוב עוצם פוצואי עיניים.
לטוט עומד גוש בגרון. אין לו שם. והוא לא נעים, הגוש הזה.
