אומנם דוד מלך ישראל החל בה את המלוכה, ומצויים בה קברי אבות האומה, אך מאידך היא גם מוזכרת במקורותינו כעיר שנחשבת כזיבורית עד כדי כך שבימי קדם היא נחשבה כבית קברות.
חברון, העיר אולי עם ההיסטוריה היהודית הקדומה ביותר, העיר שעברה אינספור ידיים שולטות, שלטו בה המוסלמים, הצלבנים, הממלוכים, העות'מנים, הבריטים הירדנים ולאחר מלמת ששת הימים גם ישראל הצטרפה לחגיגה.
היסטוריה כאובה
לא תמיד הייתה חברון ידידותית ליהודים, ההיפך הוא הנכון, שנים ארוכות סבלו הם מנחת זרועם של השכנים בעיר, ומגזירות חוזרות ונשנות. בימי הצלבנים אולצו היהודים להתנצר, בתקופת המוסלמים אולצו לשלם דמי כניסה לעיר תוך הצקות חוזרות ונשנות.
דווקא בימי השלטון העות'מאני החלה חברון היהודית לפרוח, ובתקופה זו החלה להתגבש כאחת מארבע ערי קודש, עת החלו להתגבש במקום קבוצות שונות כדוגמת גולי ספרד ומקומות נוספים, ואף בית הכנסת ע"ש אברהם אבינו הוקם בה.
חברון האשכנזית התפתחה מאוחר יותר, בראשית המאה ה־19 נוסדה במקום קהילה יהודית אשכנזית שבה בלטה קהילת חב"ד בחברון. אולם השקט היחסי שנשמר באותם השנים היה מתעתע, בשנת 1831 אבראהים פאשא השתלט על חברון, ושלוש שנים מאוחר יותר ב-1834 נערך פוגרום ביהודים. על פי המפקד שערך משה מונטיפיורי, בשנת 1839 ישבו בחברון 423 יהודים, אולם על פי הערכת הקונסול הבריטי, באותה שנה מנתה אוכלוסיית העיר היהודית כ-750 נפש.
השלטון הבריטי הגיע לעיר כבר בשנת 1917, ושלט בה עד קום המדינה בשנת 1948. אולם דווקא בתקופת שלטונם היה את אחד מהאירועים הבולטים בתקופת היישוב היהודי בעיר, מאורעות תרפ"ט, בה נטבחו היהודים בידי שכניהם המוסלמים בעיר חברון 67 יהודים, קדושי עליון, גברים נשים וילדים ללא רחמים בידי מי שהיו רק כמה ימים קודם שכניהם הטובים.
בעקבות הטבח היישוב היהודי בעיר פורק כמעט לחלוטין, אומנם נעשה ניסיון לחדש במעט את ההתיישבות בעיר בשנת 1930, אך במהלך המרד הערבי הגדול בשנת 1936 הורחקו היהודים שוב מהמקום, מלבד משפחה אחת, אשר עזבה גם היא יום אחד אחרי הכ"ט בנובמבר 1947.
בשנת 1948 השתלטה ממלכת ירדן על חברון כמו על שאר חלקי יהודה ושומרון, ואף סיפחה אותם לשטחה. וכמו בשאר המקומות גם בעיר חברון בתקופת שלטונה של ירדן נהרסו חלקים מהרובע היהודי, ותחתיו הוקם השוק הסיטונאי, ובית הכנסת היהודי בעיר הפך עד מהרה לדיר והיהודים הודרו מהעיר בדיוק כמו לשאר המקומות בארץ שעליהם השתלטה הממלכה ההאשמית.
מפעם לפעם הגיחו מחבלים מהעיר על מנת לבצע פיגועים בישראל הצעירה עד אשר נאלצה ישראל לצאת למבצע כפפות משי שנערך כפעולת תגמול של צה"ל בליל 21 בדצמבר 1953 בפרברי חברון, עת הרגה חוליה של יחידה 101 שלושה מחבלים ומפקד במשמר הלאומי הירדני.
שלטון ישראלי?
לאחר מלחמת ששת הימים חזר השלטון היהודי לעיר, עת נכבשה חברון על ידי חטיבת ירושלים יחד עם שאר יהודה ושומרון. אולם לא במהרה חזר השקט לעיר, אולי בעצם מעולם לא חזר השקט לעיר, ובעקבות התקפת מחבלים בבית הדסה בשנת 1980 שכתוצאה מכך נרצחו שלושה ישראלים, שני אמריקאים וקנדי אחד, ועוד 20 יהודים נפצעו, גרשה ישראל את ראש עיריית חברון והקאדי שלה לירדן, וממשלת ישראל החליטה על חידוש היישוב היהודי בעיר ועל הקמת מספר מבני מגורים במקום כתגובה לאירועים.
אחד הטריגרים הגדולים להכנסת כוח בינלאומי למקום היה דווקא לאחר הירי שביצע ברוך גולדשטיין במערת המכפלה, לעבר מתפללים מוסלמים בפורים תשנ"ד, באמצע חודש הרמאדן בה נהרגו 29 מתפללים מוסלמים, כשלאחר האירוע רמת המתיחות בעיר עלתה וכוח בינלאומי הגיע למקום.
כאן, במרפסת, שוכב המחבל בתוך שלולית דם, חי עדיין, וממתין לנו בלי שנדע. אנחנו עוברים אותו, הוא מתרומם ונותן בנו צרור ארוך מטווח קצר. צרור רוחב כזה, מקצה לקצה. תופר את כולנו. קורה נס. איכשהו הכדורים עוברים ברווחים בינינו
תא"ל ערן ניב, מג"ד 931 של חטיבת הנח"ל בעת הפיגוע
חברי צוות המשקיפים הגיעו מן המדינות דנמרק, איטליה, נורווגיה, שוודיה, שווייץ וטורקיה. תפקידם היה לפקח על יישום הסכם חברון ולדווח על הפרות של ההסכם ושל המשפט הבינלאומי, הן לצד הישראלי והן לצד הפלסטיני, לאור הסכם חברון שנחתם בין מדינת ישראל לרשות הפלסטינית.
לאחר חתימת הסכם אוסלו, ולאחר הסכם חברון בין נתניהו לערפאת, נסוג צה"ל מכ-80 אחוז משטח העיר חברון. בעקבות הנסיגה אסר צה"ל את כניסת הישראלים לכל השטח שעבר לידי הרשות הפלסטינית, כולל לאתרים היהודיים שנשארו בשטח זה.
תזכורת כואבת
את התזכורת הכואבת למציאות המדממת בין יהודים וערבים בחברון קיבלה ישראל בליל שבת פרשת ויצא, י"א בכסלו ה'תשס"ג. תזכורת כואבת ומדממת. כמה שמות קיבלה הסמטה בשנים שלאחר מכן, יש שיכנו את מקום הפיגוע בשם 'סמטת המוות', 'סמטת הגיבורים' או 'סמטת הגבורה'.
שלושה שבועות לפני האירוע החל צה"ל ליישם את התכנית 'יהודה תחילה', במסגרתה פינו הכוחות מהעיר חברון, ותחתם היו אמורים להיכנס כוחות הרשות הפלסטינית. אלם כבר באותו שלב היה ברור שהתכנית מחוררת, וזאת משום שבימים שלפני הפיגוע התקבל מידע על התארגנות של חוליה לביצוע פיגוע, אך כוחות צה"ל נמנעו מכניסה לשטח העיר חברון עקב יישום התוכנית. ראוי לציין כי פינוי הכוחות היה בניגוד לדעתו של מפקד החטיבה, דרור וינברג, שהעריך שהפינוי יפגע ביכולתו של צה"ל לסכל פיגועים באופן יעיל.
ליל שבת קודש, החשכה ירדה על העיר, התושבים היהודים חזרו לביתם דרך 'ציר המתפללים' והחלו את סעודת השבת, וכוחות צה"ל החלו בסיור פטרול אחרון.
בשעה 18:55, אחד המחבלים מיקם את עצמו מול ה'שער הדרומי', שער היציאה מקריית ארבע לחברון. שני המחבלים הנותרים מיקמו את עצמם בקצה הקרוב לציר המתפללים של 'סמטת הגבורה', ואז המחבלים החלו לירות במקביל משני האזורים: באזור השער הדרומי לעבר כוחות צה"ל בעמדה ובאזור סמטת הגבורה לעבר הכוחות היוצאים מהפטרול בסמטה.
עד מהרה 2 חיילים נפצעו, 2 חיילים משיבים באש אל עבר המחבלים, וג'יפ של מג"ב שהגיע לסייע שב על מקומו כיוון שלא הצליח להיכנס עקב אש התופת העזה. רפ"ק סמיח סוידאן, קצין מג"ב, ששמע את היריות נסע במהירות עם ג'יפ לאזור הסמטה. עם כניסתו לסמטה פתח את דלת רכבו. על פי ההערכה הוא ניסה ככל הנראה להכניס פנימה את הפצועים אך אחד המחבלים הרג אותו ואת נהגו. הג'יפ נותר עם פנסים דולקים, תוך שהוא מסנוור את הנכנסים לסמטה.
אני נזהר לא לדרוס את ההרוגים, עובר את הג'יפ הראשון, ואז נצמד מחבל לחלון של הדיפנדר, ומתחיל לרסס. תוך שניות מופיע המחבל השני ליד החלון הנגדי, ומתחיל גם הוא לרסס. אני בטוח שאני מת. אבל הכדורים שלהם לא חודרים את הדיפנדר
אליהו ליבמן, מפקד כיתת הכוננות של היישוב היהודי בעת הפיגוע
קמב"ץ הגדוד של מג"ב שהיה באותו סוף השבוע מפקד הגזרה, נכנס עם הקשר שלו לסמטה, ועד מהרה החל בניהם למחבלים חילופי אש עד שנפצע הקשר. הקמב"ץ פינה את הקשר מחוץ לסמטה לאמבולנס ולאחר זמן קצר חזר לסמטה להמשיך בקרב. כעבור מספר דקות מת הקשר מפצעיו.
אחרי מספר דקות גם אחד הפצועים נפטר. בשעה 19:00 היו כבר 4 הרוגים.
השעה 19:15, אל"ם דרור וינברג שומע את היריות ומנסה להגיע בדרך המהירה ביותר, אך עד מהרה גילה שהיא חסומה. הוא הקיף את קריית ארבע והגיע לאזור הפיגוע, באותו הזמן המחבלים הפסיקו לירות וארבו לחיילי צה"ל שיכנסו לסמטה. אל"ם וינברג ארגן כוח של שלושה ג'יפים ונכנס לתוך הסמטה. הוא ירד מהג'יפ ופסע לעבר הג'יפ הפגוע של רפ"ק סמיח סוידאן. בשלב זה נורה לעברו כדור והוא נפגע, הוא דיווח לקשר שלו שהוא נפצע והקשר פינה אותו אל מחוץ לסמטה שם הוא מת מפצעיו.
אולם לא רק בסמטה היה קרב אש, גם באיזור השער הדרומי החל קרב יריות עם אחד המחבלים. קב"ט קריית ארבע יצחק בואניש וכוח המילואים שאייש את המחסום הרגו את המחבל ועד מהרה הקב"ט ארגן כוח של חברי כיתת הכוננות, אשר רצו לעבר הסמטה על מנת להגיש סיוע לכוחות, והגיע לשם ב-19:40. הכוח נכנס לתוך הסמטה בליווי ג'יפ. בואניש זיהה מחבל מימין וצעק לחבריו שהמחבל מימינם אולם בינתיים הופיע המחבל השני משמאל ופתח באש.
בדיוק בנקודה זו החובש מהנח"ל איגור דרוביצקי שהיה בעמדת התצפית שמע את היריות ורץ לתוך הסמטה כדי לעזור בקרב ולהגיש עזרה לפצועים, הוא הספיק לחלץ שניים מהפצועים החוצה מן הסימטה, אך כשנכנס בפעם השלישית הוא נורה בראשו ונפטר במקום.
בתקרית זו נהרג יחד עם שני חברי כיתת כוננות של קריית ארבע וחברון, מפקד כיתת הכוננות הקב"ט יצחק בואניש, ועוד 2 חיילי מג"ב. השעה 19:50 והיו 11 חיילים וחברי כיתת כוננות הרוגים ומחבל אחד שנהרג. בשעה 19:50 הגיעו מפקדי צה"ל לאזור ונכנסו בנגמ"שים לסמטה, אולם עד מהרה נאלצו גם הם לצאת ממנה בזריזות כיוון שהמחבלים ירו ללא הרף לעברם.
בשעה 20:15 הפסיקו המחבלים לירות. הכוח נכנס שוב לסמטה וירה לעבר המחבלים וחילץ את כל מי שהיה שם, המחבלים לא החזירו אש.
באותו השלב הוחלט בקרב הכוחות כי תיעשה הערכה מחודשת, ובשעה 21:30 סגן מפקד גדוד 931 של חטיבת הנח"ל נכנס לסמטה עם נגמ"שים על מנת לחסל את האירוע הכואב. תוך כדי כניסה סגן מפקד פלוגה של הגדוד זיהה את אחד מהמחבלים וניסה לירות לעברו, ומכיוון שלא הצליח הוא יצא מכיפת המפקד בנגמ"ש וכך נורה על ידי מחבל ונפצע קשה. הוא פונה במסוק לטיפול רפואי ונפטר מפצעיו בבית החולים. הוא ההרוג ה-12 והאחרון בפיגוע.
אליהו ליבמן, מפקד כיתת הכוננות של היישוב היהודי בעת הפיגוע
מה שערן עשה באותו לילה זו דוגמה לאחריות והכרעה. 12 הרוגים, 14 פצועים, אין ממי לקבל חפיפה או עדכון, אין מודיעין, אתה צריך לארגן כוח, לוודא שאין חטופים או פצועים בשטח, לשמור על 8,000 אזרחים, והכל בחושך נורא
המחבלים חוסלו לאחר קרב עם לוחמי חטיבת הנח"ל בסיועם של לוחמי מג"ב חברון, ו-2 לוחמי דובדבן שבאו מהיישוב מ-2 כיוונים שונים לעבר המחבלים, ולאחר קרב הם הרגו את 2 המחבלים ששהו בסמטה. יותר מאוחר אף מצאו את גופת המחבל השלישי על יד השער הדרומי.
ליל שבת קודש, פרשת ויצא, 23:00 בלילה, הקרב הסתיים. 12 חיילים וחברי כיתת הכוננות של קריית ארבע וחברון נרצחו, 14 אנשים נפצעו, המחבלים חוסלו, ועם ישראל שוב מקבל תזכורת כואבת כמה דם נשפך בעיר האבות. אומנם בעקבות הפיגוע תוכנית "יהודה תחילה" שהעבירה את השליטה על חברון לרשות הפלסטינית התמוטטה וצה"ל חזר לשלוט בשטח העיר חברון, אך עד היום נחשב האירוע מהקשים שידעה המדינה בעיר חברון.
