השופטים חפרו 'מטרו' מתחת לדמוקרטיה

באחת מעלילותיו של הברון מינכהאוזן, דמות דמיונית שנרקחה במוחו של סופר גרמני, הוא שקע עם סוסו בתוך ביצה. כשכמעט טבע לגמרי, הבריק לו רעיון והוא החל למשוך את עצמו בשערות ראשו עד שנלחץ יחד עם סוסו מהביצה הטובענית.

לו האגדה הזו היתה מסופרת בזמן חכמינו ז"ל, הם היו יכולים לתמצת אותה באמירה: "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים".

אם נתבונן על מה שפסקו שופטי בג"ץ, בראשות הנשיאה חיות השבוע, נראה שזה בדיוק מה שנעשה בפסק הדין בעניין "פשרת האוזר", כאשר בית המשפט נטל לעצמו את הסמכות לבטל חוק יסוד – כאשר כל סמכותו של בית המשפט נובעת בעצמה מחוק יסוד. ויכוח נוקב מתנהל מול בית המשפט העליון בשנים האחרונות והוא נסוב על הסמכות לפסול חוקים, אותה לקח לעצמו בג"ץ כבר לפני כ-25 שנה. מתנגדי האקטיביזם השיפוטי טוענים שלא ניתנה לבג"ץ כל הסמכה בחוק לפסול חוקים שהכנסת חוקקה. תומכי האקטיביזם השיפוטי ובראשם שופטי בג"ץ מאסכולת אהרן ברק ויורשיו, טוענים בלהט שחוקי היסוד הם שמעניקים לשופטים את היכולת לפסול חוקים, אשר לדעתם אינם עולים בקנה אחד עם חוקי היסוד. כלומר, לשיטתם חוקי היסוד הם מעין חוקה, גם אם לא שלמה, וכל חוק חדש שהכנסת מחוקקת צריך להיות מותאם לעקרונות שמתווים חוקי היסוד.

עד כאן הסבר המחלוקת העקרונית בעניין פסילת חוקים רגילים על ידי בית המשפט.

אבל השבוע כאמור, הגדילו שופטי בג"ץ וקבעו למעשה בפסק הדין בעניין "פשרת האוזר", שלא רק שהסמכות בידם לפסול חוקים רגילים, אלא הם יכולים לפסול גם את חוקי היסוד עצמם. כלומר אם עד עכשיו הם טענו שהסמכות הנתונה להם לפסול חוקים מגיעה מכוחם של חוקי היסוד, עכשיו הם טוענים שיש להם סמכות לפסול גם את חוקי היסוד. בכך הם מנסים להרים את עצמם מתוך כללי המשחק שבזכותם טענו עד עכשיו, ולהקנות לעצמם סמכות על, גבוהה מעל הכנסת ונבחריה, המחוקקים חוקים רגילים או המכוננים חוקי יסוד.

אך בניגוד לברון מינכהאוזן, שהרעיון לחלץ את עצמו במשיכת שערות ראשו הבריק לו ברגע אחד, התשתית למהלך הזה של שופטי בג"ץ הוכנה במשך שנים ארוכות. את 'המטרו' הזה חפרו השופטים מתחת לדמוקרטיה הישראלית, בזהירות ובשקט. צעד אחרי צעד הם חפרו ודיפנו. כמו שאמרה הנשיאה בדימוס בייניש בראיון אתמול ב'כאן רשת ב': "לא מדובר ברעיון חדש. זה פיתוח של תיאוריה שבית המשפט החל בה כבר לפני שנים". כלומר בכל פעם בית המשפט העליון בפסקיו, הרחיב עוד ועוד פתחים ופרצות בחומת ההפרדה בין הרשות המחוקקת לזו השופטת. כמו שכן שעינו רעה בשל חברו הגר בסמיכות אליו, כרסם סמכויות נוספות של הרשות המחוקקת, עד שחמד גם את הסמכות העליונה ביותר של חקיקת חוקי היסוד וביטולם.

שופטי בג"ץ, נאמנים לשיטתו של מורם ורבם אהרן ברק, פועלים בתחכום שניתן לראות אותו רק אצל טובי הפוליטיקאים בישראל ובעולם. בשיטתיות, בסבלנות, ביצירת מצגי שווא ומסכי עשן, עד לכיבוש היעד והשגת המטרה. כך גם במקרה הזה, ניצלו שופטי בג"ץ מקרה, שלכאורה אין לו כבר כל רלוונטיות. שהרי 'פשרת האוזר' חוקקה בכנסת הקודמת כדי לנסות ולהאריך את ימיה של ממשלת החליפים. בעקבות אי הסכמות בין הליכוד וכחול לבן, לא אושר תקציב המדינה ועל פי החוק התקרב התאריך הקובע את פיזורה של הכנסת בהיעדר תקציב. כדי לאפשר עוד זמן למשא ומתן בין המפלגות, הגה חה"כ לשעבר צביקה האוזר פשרה, לפיה יתוקן חוק היסוד ויוארך המועד האחרון לקבלת תקציב. כאמור, בינתיים מים רבים כבר עברו בנהר העכור של הפוליטיקה הישראלית. המו"מ הפוליטי לא צלח, הכנסת התפזרה ובחירות נוספות התקיימו ולכאורה העתירה שהוגשה נגד הפשרה ותיקון החוק, כבר חסרת תכלית. אבל השופטים זיהו את ההזדמנות להישג נוסף ופגיעה משמעותית בסמכות הכנסת והחליטו לפסוק בכל זאת, להרחיב את סמכותם ולפגוע פגיעה חמורה ביותר בדמוקרטיה הישראלית.

נשאלת השאלה, מה צריך לעשות כעת? כיצד יכולה הכנסת לבצר מחדש את סמכותה כרשות המחוקקת והמכוננת, לאחר שבג"ץ הצהיר שלחוקי יסוד או לחוקים רגילים אין חסינות מפניו?

המהלך הראשון והמיידי שחייב להתבצע כבר בשבועות הקרובים, כאשר יש רוב ברור בכנסת המתנגד לאקטיביזם השיפוטי של בית המשפט העליון, הוא להמשיך בכל הכוח בחקיקת פסקת ההתגברות, הקובעת במפורש את יכולתה של הכנסת "להתגבר" על פסיקת בג"ץ. הצעת החוק כבר עברה לאחרונה בקריאה טרומית ואין שום מניעה להמשיך בהעברתה גם בקריאות הבאות.

בנוסח הקיים לפסקת ההתגברות, אשר ניסחנו בתנועה למשילות ודמוקרטיה עבור חברי הכנסת, יכולה הכנסת ברוב חבריה (61 ח"כים) להחליט שחוק מסוים, גם אם נפסל בבג"ץ, בכל זאת ייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. בכך חוזרת הסמכות העליונה לנציגים שהעם בחר ולא לחבורה הממונה בדרך המבטיחה מציאות של 'חבר מביא חבר' ושומרת על אחדות השורות בקרב שופטי העליון.

המהלך הזה יהיה צעד ראשון בו הכנסת תתייצב סוף סוף, מול הרשות השופטת ותגדיר לה בפה מלא – 'עד כאן תחום שבת'. לאחריו יהיה צורך לגבש הסכמה רחבה של המחוקקים סביב מהלכים נוספים כמו: שינוי שיטת מינוי השופטים ופתרונות חקיקה אחרים שיתקנו את הפרצות בחומת ההפרדה שבין הרשות המחוקקת, הרשות השופטת והרשות המבצעת וישיבו את אמון הציבור בדמוקרטיה הישראלית.

—

הכותב הוא מנהל הפעילות בתנועה למשילות ודמוקרטיה