אירוע פרידה מיוחד וצנוע נערך היום (חמישי) בין כתלי בית המשפט העליון, מהשופט מני מזוז אשר הודיע לפני מספר חודשים כי הוא עתיד לפורש מתפקידו. היום הוא נשא את נאום הפרידה מעבודתו כשופט במערכת המשפט.
"בימים אלה אני מסיים מסע ארוך של כ-40 שנים בשירות הציבורי. בכל תפקידיי – כפרקליט, כמשנה ליועץ המשפטי, כיועץ משפטי לממשלה וכשופט בית המשפט העליון – ראיתי את עצמי כעובד הציבור וכשליח הציבור. בכל תפקידיי מילאתי בעצם שליחות מרכזית אחת: הגנה על הממלכתיות – על ידי הגנה על ערכיה, על מוסדותיה, על ניקיון כפיה, על יושרה ויושרתה, ועל התנהלותה ההגונה של המדינה".
"לשופט אליקים רובינשטיין הייתה בדיחה על 'היהודי שנפרד ולא הולך'. אז גם אני נפרד היום אך עדיין לא הולך, לעוד 3 חודשים, אלא רק מוסיף לעצמי את התואר "שופט בדימוס".
"יש שיר על 'פרידה', על אדם בטקס פרישה מתפקידו. שיר עצוב, על רחמים עצמיים. על אדם שהולך לאיבוד, עם הפרידה ממשרתו. אני לא עצוב ולא אבוד. בחרתי לפרוש מרצוני. אך בכל זאת יש צביטה בלב בפרידה מבית המשפט".
"על הכהן הגדול ביום הכיפורים נאמר במסכת יומא, כי 'ויום טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקודש'. אז זה בעצם האירוע היום. ההחלטות ופסקי הדין בבית המשפט ניתנים אמנם על ידי כל שופט והרכב שופטים בנפרד, אך המשימה היא קולקטיבית, ובית המשפט נבחן ציבורית כמוסד. כדי לעמוד במשימות הקשות והתובעניות המוטלות על שופטי בית המשפט, נדרשים בין היתר, אמון וכיבוד הדדי, שיתוף פעולה וחברות, וסביבת עבודה תוססת ומפרה".
"קיום עבודת צוות הרמונית אינה דבר מובן מאליו. ותודה לאסתי, הנשיאה, המנצחת על התזמורת, שלה תפקיד מרכזי גם בגיבוש החברתי ובשמירה על רוח הצוות. עם חלק מהחברים כאן הייתה לי הכרות וחברות קודמת, ארוכת שנים, וחלק הכרתי רק כאן, והם הפכו לחברים. אני רוצה להודות לכל אחת ואחד מכם על החברות, על הידידות, ועל הסיוע והתמיכה. תודה אחרונה למשפחתי היקרה והאהובה הנמצאת כאן, אשתי, בנותי ובני זוגן והנכדים המקסימים, מגיעה להם תודה ענקית. הם עבורי הכל – התמיכה, העוגן, ונמל המבטחים".
"ופטור בלא כלום אי אפשר, אז הערה אחת קצרה על המצב. למדינת ישראל מערכת שיפוטית מפוארת, בעלת הישגים מרשימים, הזוכה גם להערכה בינלאומית רבה. לבית המשפט העליון, בכל מדינה דמוקרטית, תפקיד מרכזי בהגנה על ערכי הדמוקרטיה ועל זכויות האדם".
"מזה זמן, כולל בימים אלה ממש, אנו מצויים בתקופה של עימות ושל התלהמות ביקורתית הולכת וגוברת של המערכת הפוליטית כלפי מערכת המשפט, וכלפי מערכות אכיפת החוק כולן. התפיסה בדבר חשיבות המשפט וכיבוד החוק ומשרתיו, הייתה לזרה בעיני גורמים שונים בחברה הישראלית ובמערכת הפוליטית. מציאות זו אמנם מקשה על בית המשפט במילוי ייעודו ותפקידו, ומאתגרת אותו כמעט על בסיס יום-יומי".
"אולם קושי זה אך מדגיש ומחדד במשנה תוקף את החשיבות הרבה של עמידת בית המשפט על תפקידו החוקתי-חברתי החשוב בהגנה על ערכי הדמוקרטיה וזכויות האדם, בבחינת 'אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַּתְ לַּמַּלְכּות'
ההתלהמות נגד בית המשפט מתמקדת לרוב בביקורת החוקתית שהוא מקיים על חקיקת הכנסת, ובטענה ש'זה לא דמוקרטי'. טענה זו אינה חדשה"
"אני מציע לא להסתפק ב'עצמאות המשפט' כי אם לחרות על דגלנו את עליונות המשפט… עליונות המשפט – למה? יש וישאלונו – בשם ה"דמוקרטיה" כמובן: כלום זה דמוקרטי, שחמישה או שבעה או אחד-עשר אנשים, אשר לא נבחרו על-ידי העם, יוכלו לבטל על-ידי החלטתם… החלטה שנתקבלה בצורת חוק על ידי נבחרי העם? זוהי שאלה מדיחת-דעת: הדמוקרטיה, המוצגת על ידי מי שהציג את השאלה הזאת, אינה אלא סילוף מושג של שלטון העם… זו דמוקרטיה מזויפת… על כן חייב העם, אם הוא בוחר בחרות, לקבוע את זכויותיו גם מול בית הנבחרים, לבל יוכל הרוב שבו – המשרת את השלטון יותר מאשר הוא מפקח עליו – לשלול את הזכויות הללו. את זאת אפשר להשיג רק בדרך של "עליונות המשפט…"
דברים אלה, הרלבנטיים היום יותר מתמיד, אינם דברים של מונטסקיה, או ג'פרסון, ואף לא של נשיאת ביהמ"ש העליון בטקס מינוי שופטים בבית הנשיא. אלה מקצת הדברים שאמר ח"כ מנחם בגין המנוח, בשנת 1951 ,בנאום שנשא בפני ועידת תנועת החירות. זה היה עשוי להיות מאוד מרענן לשוב ולשמוע היום, כעבור כ- 70 שנים, דברים דומים… תודה רבה לכולכם.
נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות נאמה אף היא במעמד, ואמרה מילות פרידה מהשופט מני מזוז: "חברים יקרים, התכנסנו כאן לציון פרישתו של חברנו מני מזוז מכס השיפוט לאחר כשש שנים וחצי בבית המשפט העליון. לקראת האירוע מצאתי אחד מספריו של אביך, הרב שלמה מאזוז – "כרם שלמה: חידושי שולחן ערוך הלכות ריבית" – שיצא בשנת תשמ"ג לאחר פטירתו. דברי המבוא חולקים לו שבחים רבים, בין היתר, על בקיאותו המופלאה, על היותו כתובת לשאלותיהם של תלמידים ובני הקהילה, ועל חונכות ולימוד הצעירים כרב".
"אחד מן הסיפורים שנזכרים בדברי המבוא הוא על חוזה שערך אביך, שלא היה עורך דין, בין שני עולים שרצו להקים עסק משותף בארץ. וכך מסופר: "אחרי זמן מה היה ויכוח ביניהם ואחד מהם רצה שלא לעמוד בתנאים הכתובים בחוזה ולקח החוזה לעורך דין להדריכו איך למצוא פתח להשתחרר מההתחייבות שלו, ענה לו עורך הדין: 'מי שכתב לכם את החוזה הוא אדם חכם ודייקן ולא השאיר שום סדק לצאת ממנו'". אז כנראה, מני, ש"התפוח לא נופל רחוק מהעץ".
"אוצר נוסף שגיליתי באותם דברי מבוא נוגע לתפקיד הדיינות שהוצע לאביך על ידי גדולי הרבנים באי ג'רבה. בדברי המבוא לספר מסופר בהרחבה על לבטיו הרבים של אביך בהקשר זה, וכך מסופר בעמ' ט"ו: "דיינות – תמיד היה בורח מתפקיד זה. ובשנת תש"י כאשר נסתלק מורנו הרב כלפון משה הכהן זכרונו לחיי העולם הבא בחודש טבת הפצירו בו גדולי הקהלה עד בוש ולבסוף שוכנע אך שוב התחרט ורק אחר טרחה רבתי הסכים ומלא תפקיד זה. אחר שהסכמתי אתמול לעשות נסיון חודש ימים עכשיו אני חוזר בי כי ידעתי שאי אפשר לי בשום פנים לעשות זאת ויותר טוב שבחדש הזה יראו למנות אחר מלסמוך עלי. ועמו הסליחה רבה ובבקשה שאל יפציר בי יותר בענין זה כי לב יודע מרת נפשו".
"עד כמה שהבנתי, בסופו של דבר מילא אביך את תפקיד הדיין בג'רבה במשך שש שנים, עד עלייתו לארץ. שש שנים. ואני תוהה האם גם בעניין הזה החלטת, מני, אחרי שש שנים כדיין ללכת בעקבי אביך או שיד המקרה בדבר. מכל מקום, אנו חבריך בבית המשפט העליון הצטערנו מאוד על החלטתך לסיים טרם עת את כהונתך עמנו, אך אין לנו אלא לכבד את רצונך זה. הגעת אלינו, כידוע, לאחר קריירה ארוכה ומרשימה בשירות המדינה. המסלול שלך החל בהתמחּות בבית המשפט העליון אצל השופטים שלמה אשר והדסה בן-עתו, וכן במחלקת הבג"צים; המשכו בתפקיד פרקליט במחלקות השונות של פרקליטות המדינה ואחר כך כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה וכיועץ המשפטי לממשלה בתקופה רבת תהפוכות ושינויים בדברי ימי המשפט הישראלי. אחרי שסיימת את תפקידך כיועץ המשפטי לממשלה ואחרי ארבע שנים של צינון והתרווחות, יחד עם רעייתך הטובה אלינוער, מונית בסוף שנת 2014 כשופט של בית המשפט העליון, אך משנקפו שש שנים לכהונתך בתפקיד הזה, הודעת לי על רצונך לפרוש והנה אנחנו כאן באירוע לציון פרישתך".
"בכל התפקידים שמילאת בשירות הציבורי יצא שמך כמשפטן מן המעלה הראשונה, ואזכיר רק על קצה המזלג את העבודה החשובה שלך בייזום ובניסוח הצעת חוק בתי המשפט לענייניים מנהליים, שהינה אחת הרפורמות המשמעותיות ביותר בתולדות המשפט המנהלי הישראלי; ואת ליווי חקיקת חוק שירות הביטחון הכללי, אשר לו תרומה חשובה לביסוס שלטון החוק במדינת ישראל, לצד תרומתו החשובה לייעול עבודתו של השירות ולחיזוק אמון הציבור בו. בשנה שעברה, בעת כתיבת פסק הדין הראשון בעניין איכוני השב"כ, נחשפנו לחלק הפעיל שלקחת בשעתו בדיונים שהתקיימו בכנסת במסגרת הליך חקיקתו של החוק ולהסבריך הנכוחים באשר לתכליתו ולמטרותיו".
"תפקידך כיועץ משפטי לממשלה העביר אותך אל חזית הבמה הציבורית-משפטית, ושם קנית לעצמך מוניטין של איש מקצוע יסודי וחסר פשרות, הפועל לחיזוק כוחה של מערכת אכיפת החוק אל מול הפשיעה המאורגנת ולא פחות מכך אל מול השחיתות השלטונית. לכל תפקיד שאותו מילאת הגעת עם תכנית פעולה מבוססת, בטווח הקצר והארוך, ופעלת להגשמתה באופן נמרץ ונחוש".
"בשבתך על כס השיפוט התגלית כשופט חד ומהיר-תפיסה, שמפגין בקיאות בעקרונות משפטיים וגם בפרטים הקטנים של כל תיק ותיק; מחויב לזכויות אדם ומודע לחשיבות שבשיפור המערכות האמונות על שמירת זכויות אלה. על השקפת עולמך כמשרת ציבור בתחום המשפט ניתן ללמוד רבות מדברים שאמרת בכנס האיגוד השנתי של המבקרים הפנימיים בישראל, כשנה לפני שהתמנית לבית המשפט העליון. וכך אמרת שם: המשפט אינו חזות הכול. יש לו תפקיד חשוב וחיוני, אבל אסור להטיל לפתחו את האחריות הבלעדית או העיקרית לעיצוב תרבות שלטונית וציבורית ראויה. יותר מזה, עצם הצורך של התערבות משפטית מהווה כישלון בהיבט האתיקה במערכת הציבורית. לצד מערכת הנורמות המשפטיות יש אתיקה, תקשורת ופוליטיקה. על מנת להביא לשינוי התרבות השלטונית, נדרשת תרומה משותפת של כל הגופים האלה, שיאזנו בינם לבין עצמם".
"דברים חשובים אלה יפים כאז כן היום, ואולי היום ביתר שאת, נוכח מגוון האתגרים המונחים לפתחו של בית משפט זה חדשות לבקרים בשל המשבר הציבורי והשלטוני שאנו חווים בתקופה האחרונה. בהקשר זה, ההתכנסות של כולנו היום היא גם הזדמנות טובה מבחינתי להודות לכל אחד ואחת מכם כאן על חלקכם בעשייה החשובה והמאומצת במיוחד הנדרשת מכולנו בעת המורכבת הזו. הסופר היהודי-אמריקאי פול אוסטר כתב בספרו טימבוקטו, 'להשאיר את העולם קצת יותר טוב מאיך שמצאת אותו – זה הדבר הכי טוב שאדם יכול לעשות'".
"מני היקר, אין לי ספק כי עשייתך החשובה בשירות הציבור לאורך השנים ובהן שש שנים ועוד קצת בבית המשפט העליון, תרמה לכך שהעולם שלנו יהיה מקום קצת יותר טוב. על כך אני מבקשת להודות לך בשם כולנו, ולאחל לך הנאה רבה בחיק משפחתך ועוד שנים רבות של נחת ועשייה בבריאות איתנה".
ח"כ שמחה רוטמן על פרישתו של שופט העליון מני מזוז: "בית המשפט העליון שלנו נעשה מעט יותר טוב ומעט יותר ישר בלכתו של מני מזוז. אלו דברים קשים לומר, אך את האירועים המתוארים כאן ראיתי בעצמי, כשייצגתי את השר אמיר אוחנה בהגשת בקשת הפסלות כנגד השופט מזוז".
יו"ר עוצמה יהודית ח"כ בן גביר על פרישת השופט מזוז: "אפילו בפרישתו כמו גם בכל שנות כהונתו הן כיועץ משפטי לממשלה והן כשופט, לא מצליח השופט מזוז להישאר ממלכתי ולנתק עצמו מהאג'נדה הפוליטית הקיצונית שלו. את מזוז תמיד אזכור כמי שהורה על מעצר ילדות בגוש קטיף וביקש לעצור אותן עד תום ההליכים המשפטיים וכמי שתמיד תמך באויבי ישראל ובזכויות אזרח למחבלים, אך לעולם לא דאג לזכויות אזרח לאוהבי ישראל".
