כניסת הצום:
אלעד 04:09
אשדוד 04:11
בית שמש 04:10
ביתר עילית 04:10
בני ברק 04:09
חיפה 04:05
טבריה 04:03
ירושלים 04:09
מודיעין עילית 04:09
נתניה 04:08
צפת 04:02
רחובות 04:10
יציאת הצום:
אלעד 20:11
אשדוד 20:11
בית שמש 20:10
ביתר עילית 20:09
בני ברק 20:11
חיפה 20:13
טבריה 20:11
ירושלים 20:09
מודיעין עילית 20:10
נתניה 20:12
צפת 20:11
רחובות 20:11
למה צמים?
שבעה עשר בתמוז הוא אחד מארבעת ימי התעניות שנקבעו ביהדות לזכר חורבן בתי המקדש. תענית זו מציינת את היום שבו הובקעה חומת ירושלים כמה שבועות לפני חורבן בית המקדש השני. על פי המקרא, לפני חורבן בית המקדש הראשון נבקעה חומת ירושלים בתשעה לחודש תמוז, אך בתלמוד הירושלמי כתוב שגם בבית ראשון נפרצו החומות בי"ז בתמוז ובגלל המצב הקשה התבלבלו בספירה.
צום שבעה עשר בתמוז נקרא גם צום הרביעי, מכיוון שתמוז הוא החודש הרביעי בשנה המקראית. הצום נמשך מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. ביום זה מתחילים ימי בין המצרים הנמשכים עד תשעה באב ונוהגים בהם מנהגי אבלות ההולכים ומחמירים ככל שמתקרבים לתשעה באב.
חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז …
- נשתברו הלוחות
- ובטל התמיד
- והובקעה העיר
- ושרף אפוסטמוס את התורה
- והעמיד/והועמד צלם בהיכל ..
שיבור לוחות הברית
ביום ט"ז בתמוז הגיעו עם ישראל לאהרון הכהן, בדרישה למנהיג חדש (במקום משה – שלפי חשבונם כבר היה צריך לרדת מההר). אהרון דחה אותם ליום המחרת, וביום יז בתמוז עשו את עגל הזהב ובאותו יום, י"ז בתמוז, ירד משה מהר סיני ושיבר את לוחות הברית.
ביטול קורבן התמיד
בכל יום ויום היו מקריבים בבית המקדש את קורבן התמיד: שני כבשים, אחד בבוקר ואחד בערב. גם בזמן המצור על ירושלים היו הכהנים מקריבים, אולם לפי המתואר בכתבי יוסף בן מתתיהו, בשבעה עשר בתמוז נבקעו חומות הר הבית וגם הכהנים נקראו להילחם ולא היה כהן טהור שיקריב את התמיד.
הסבר אחר ניתן על פי האגדה בגמרא ומובא גם אצל יוסף בן מתתיהו, על מלחמת האחים החשמונאים הורקנוס השני ואריסטובולוס השני: "כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה היה הורקנוס מבחוץ ואריסטובולוס מבפנים. בכל יום היו משלשלין (אנשי אריסטובולוס) דינרים בקופה ומעלים (אנשי הורקנוס) להם תמידים (בהמות לקורבן תמיד). היה שם זקן אחד… אמר להם: "כל זמן שעוסקים בעבודה אינם נמסרים בידכם". למחרת שלשלו להם דינרים בקופה, והעלו להם חזיר. כיוון שהגיע לחצי החומה נעץ ציפורניו בחומה ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה".
ביקוע חומות ירושלים
בשנת 70 לספירה נפרצו חומות ירושלים בידי טיטוס, המפקד העליון של הצבא הרומי בארץ ישראל, באותו יום ממש שבו בוטל קורבן התמיד. המצור של הרומאים על ירושלים החל בחודש ניסן שנת 70 לספירה, ונמשך שלושה חודשים עד להבקעת החומה בחודש תמוז. כשלושה שבועות לאחר שנבקעה החומה, נכבשה ונהרסה ירושלים בידי צבאו של טיטוס, ובית המקדש הועלה באש.
על פי התלמוד הבבלי, לפני חורבן בית ראשון נפרצו חומות העיר בט' בתמוז, כפי שכתוב בספר ירמיהו, ומאחר שחורבן בית שני נחשב חמוּר יותר מחורבן הבית הראשון, נקבע התאריך המאוחר יותר – י"ז בתמוז – כיום תענית לשני האירועים יחד. לעומת זאת, בתלמוד הירושלמי נטען כי גם בזמן חורבן בית ראשון נפרצו חומות העיר בי"ז בתמוז, אך ירמיהו טעה בתאריך בגלל בלבול מניין הימים בימי המצור.
שריפת ספר תורה בידי אפוסטומוס
ישנן מספר השערות לגבי זהותו של אפוסטמוס. לפי אחת מהן הכוונה לאנטיוכוס אפיפנס, מימי החשמונאים, כמתואר בספר החשמונאים: "וספרי התורה אשר מצאו קרעו וישרפו באש", אלא שהשם אפיפנס השתבש לאפוסטמוס. השערה אחרת טוענת כי ספר התורה נשרף על ידי חייל רומאי בשם אפוסטומוס, מתוך אמונה שרווחה אצל חלק מאויבי ישראל כי עם הספר לא יוכל להתקיים ללא הספר.
העמדת פסל במקדש
הוכנס פסל עבודה זרה לבית המקדש. בתלמוד הירושלמי התלבטו לגבי זמן המעשה על פי הגרסה במשנה – לפי הגרסה והעמיד זהו מעשה של אותו אפוסטמוס, ולפי הגרסה והועמד מדובר על הפסל שהעמיד מנשה מלך יהודה.
מועד התענית
בזמן שבין חורבן הבית הראשון לבניין הבית השני חלה התענית ביום ט' בתמוז. עם בניין הבית השני הפכה התענית ליום שמחה. על פי הגמרא, לאחר חורבן בית שני הפכה התענית להיות אופציונלית: "אמר רב פפא הכי קאמר: בזמן שיש שלום, יהיו לששון ולשמחה; יש גזרת המלכות, צום; אין גזרת המלכות ואין שלום, רצו מתענין רצו אין מתענין".
זאת אומרת, בזמן השמד, כולם חייבים לצום אבל בזמן שאין שמד אבל אין גם שלום, הצום הוא אופציונלי.
הראשונים מסבירים שזאת ההלכה רק במישור העקרוני, אבל אחרי שכלל ישראל קבלו את המנהג לצום (אפי' כשהמצב מוגדר "אין גזרת המלכות ואין שלום") מאז כולם חייבים לצום מתוקף מנהג. ועוד שבדורות האלו יש בכל דור מצב של גזירת המלכות לפחות במקום אחד בעולם ועל כן כל ישראל מחוייבים בצום
כאמור, אחרי חורבן בית שני הצום הרביעי הועבר ליום י"ז בתמוז כי זהו התאריך של פריצת החומה בחורבן בית שני.
הכרזה על התענית
אצל הספרדים ועדות המזרח (כמו גם בחלק מקהילות איטליה) נהוג להכריז על התענית בשבת שלפניו[17]. וזה נוסח ההכרזה: "אחינו בית ישראל שמעו צום הרביעי יהיה ביום… יהפכהו הקב"ה לששון ולשמחה כמו שנאמר: "כה אמר ה' צבא-ות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו"".
המידע באדיבות ויקיפדיה והמכלול
