בסימולציה שנערכה במכון למחקרי ביטחון לאומי לבחינת ההשלכות לדחיית הבחירות על ידי נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס עלה כי הרשות תתקשה להמשיך לאחוז במושכות השלטון, ובד בבד מתחזקים הווקטורים המובילים להתחזקות חמאס ולהשתלבותו במנגנוני הרשות ובאש"ף. הזירה הפלסטינית תישאב למאבקים פנימיים, שיובילו לאלימות כלפי ישראל.
מהלך הסימולציה
כשבוע טרם ההסלמה באירועים בירושלים ושיגור רקטות מרצועת עזה לעבר ישראל, נערכה במכון למחקרי ביטחון לאומי סימולציה, שדימתה שני תרחישים: האחד, ביטול הבחירות למועצה המחוקקת של הרשות בתואנה של סירוב ישראל לאפשר את קיומן במזרח ירושלים; השנייה, קיום הבחירות ותוצאותיהן – יתרון משמעותי לחמאס ביחס לפת"ח, שאיבד קולות לפלגים הפורשים משורותיו. לאור השיח בכלי התקשורת בדבר רצונו של נשיא הרשות, מחמוד עבאס, לפעול לביטול/דחיית הבחירות, עולה הסבירות למימוש התרחיש הראשון, קרי הביטול.
התרחיש שעל פיו נערכה הסימולציה נפתח בהודעה של עבאס על דחיית הבחירות בתגובה לסירובה של ישראל לאפשר הצבעה בירושלים, אף שהודעה ישראלית רשמית ברוח זו לא נמסרה. חמאס ורשימות הפורשים מפת"ח – רשימת דחלאן ורשימת מרוואן ברע'ותי/נאסר אל קידווה – קראו לעבאס לא להיכנע לישראל ולמצוא מתכונת חלופית לקיום הבחירות בירושלים,
עבאס מצדו הבהיר כי לא ביטל את הבחירות אלא דחה אותן לתקופה מוגבלת, במטרה להתארגן מחדש ולהרחיב את התמיכה הפנימית והבינלאומית בפת"ח. בד בבד, הוא שלח בכירים של פת"ח לוושינגטון כדי לשכנע את ראשי ממשל ביידן שבתמורה לדחיית הבחירות, שלהבנתו מסר בכיוון זה התקבל מהממשל, הוא דורש הצהרה רשמית כי מעמדה של ירושלים ייקבע במשא ומתן על הסכם הקבע, ולא באופן חד-צדדי על ידי ישראל. שליחי עבאס הדגישו כי הבחירות רק נדחו וכי נדרש זמן להתארגנות שתכליתה למזער את הנזקים של קיום הבחירות בלי הצבעה בירושלים, אם אמנם הן יתקיימו בעתיד הקרוב.
שליחי עבאס דנו גם עם נציגי ארצות הברית על אודות האפשרות של הכרה אמריקאית בממשלת אחדות פלסטינית, הכוללת את חמאס, וזאת בתנאי שנציגי חמאס בממשלה יכירו בהסכמים שאש"ף
חתום עליהם – גם אם הארגון עצמו לא יכיר בשלוש הדרישות שהציב לו הקוורטט כתנאי להידברות – קרי, החלת תנאי הקוורטט על הממשלה ולא על ארגון חמאס.
עבאס השתמש בקלף של כינון ממשלת אחדות לא רק לאחר הבחירות, אלא לאלתר, כתמורה לחמאס בגין דחיית הבחירות והתחייבות לא להסלים את המצב הביטחוני, הן בזירת עזה והן בזירת הגדה המערבית.
מטרה נוספת שביקש פת"ח להשיג באמצעות דחיית הבחירות הייתה איחוד השורות בארגון עקב הפיצול לרשימות הפורשים. עבאס הראה מוכנות גוברת לתגמל את הפורשים ולשמר להם מקומות בממשלה כדי לצמצם את אובדן הקולות. עם זאת, בסימולציה עצמה, אל-קידווה סרב בהכוונת ברע'ותי להיענות בחיוב לקריאת עבאס. זאת, משני טעמים – התארגנותם ליום שאחרי עבאס ורצונם להשתלט על הרשות, וגם כוונתם לאפשר השתלטות גורמי הפנים – ילידי הגדה המערבית ורצועת עזה – על הרשות וכך להביא לסוף עידן יוצאי תוניס, השולטים בתפקידי מפתח במערכת הפלסטינית. פורשי פת"ח, כולל דחלאן ואנשיו, היו מוכנים לשתף פעולה עם חמאס כדי לקדם את יעדיהם. לפיכך, הם יצאו בקריאה פומבית נגד החלטתו של עבאס לדחות את הבחירות והגבירו את מאמציהם לביסוס דימויים כאלטרנטיבה לעבאס. הקמפיין שלהם, שהדגיש מסרים בעד חיזוק הדמוקרטיה, שילב קריאות לציבור לצאת לרחוב ולהפגין נגד דחיית הבחירות. במהלך הסימולציה, הציבור הפלסטיני הרחב לא יצא לרחוב בהמוניו ולמעשה הביע חוסר אמון בכל המפלגות המתמודדות על ההנהגה.
מנהיג חמאס אסמאעיל הנייה הצהיר כי ארגונו מעוניין לקיים את הבחירות בכל מחיר, כדי לממש את המעמד הראוי לו במערכת הפלסטינית וכן להרחיב ולהגביר את הלגיטימציה הפנימית והחיצונית בו. בדיונים פנימיים בחמאס עלה כי הארגון אמנם מעדיף להצטרף לממשלת אחדות לאחר בחירות, אך גם ללא בחירות, ואף שנציגי פת"ח יישאו בתפקידים שיעניקו לממשלה לגיטימציה ותמיכה בינלאומית. חמאס פעל לתרגם את דחיית הבחירות להזדמנות לפתיחת דלתות עבורו בגדה המערבית ולהשתלבות בממשלה ובאש"ף. לפיכך, חמאס הציב לעבאס שני תנאים לתמיכה בעריכת הבחירות במועד מאוחר – הצטרפות מיידית לאש"ף והקמת ממשלה פריטטית עד הבחירות. בפת"ח מצידו לא נשלל כינון ממשלת אחדות פריטטית גם טרם קיום הבחירות.
ארצות הברית שמרה בסימולציה על פרופיל נמוך ונמנעה מהתערבות פעילה, אם כי בממשל ביידן ניכר חשש מפני ניצחון של חמאס וזאת לצד קושי להתנער ממחויבות מסורתית להליכים דמוקרטיים.
נציגי הממשל סרבו להעניק לעבאס תמורות כגון הכרזה כי מעמדה של ירושלים ייקבע בהסכם הקבע, אם יידחו הבחירות.
במקביל, הקהילה הבינלאומית – אף היא גורם משתתף בסימולציה – ניסתה לקדם פיוס פנים פלסטיני ותמכה בקיום הבחירות, בצד הבעת דאגה מהתחזקות חמאס, ולכן הסכימה להמשיך ולתמוך ברשות בתנאי שמילוי תנאי הקוורטט יחולו על כל הממשלה, ולא רק על שרים ספציפיים. על רקע זה נעשו ניסיונות לסייע לרשות למצוא "נוסחה" שתגשר על אי-היכולת לקיים הבחירות במזרח ירושלים.
מצרים וירדן שמרו על נראות של חזית מאוחדת עם הרשות הפלסטינית, גם הן מחשש להתחזקות חמאס.
אשר לישראל, היא העדיפה את דחיית הבחירות עד אין קץ כדי למנוע את התחזקותו חמאס, אך חששה שהדחייה תוביל לכינון ממשלת אחדות פלסטינית – מה שיגביר את השפעת חמאס ברשות הפלסטינית ובגדה המערבית. החולשה הפלסטינית משחקת לידיה של ישראל, שמצידה מקדמת אט אט את אחיזתה בשטח הגדה המערבית. לישראל ברור שגם בעתיד היא לא תאפשר הצבעה למוסדות הרשות במזרח ירושלים ולא תכיר בממשלה שחמאס שותף לה, כל עוד לא ימולאו תנאי הקוורטט על ידי כל השותפים בה. כדי למנוע הסלמה ביטחונית, ישראל נקטה במדיניות הבידול – מתן תמורות אזרחיות ותשתיות לחמאס ברצועת עזה לשם שמירת הרגיעה, לצד המשך התאום הביטחוני עם המנגנונים של הרשות בגדה המערבית. כמו כן, ישראל שיחקה בגובה הלהבות בירושלים וסביב הר הבית, כדי להמחיש שאין אפשרות לקיים בחירות בבירה וכדי לגבות את חתירתו של עבאס לדחות את הבחירות.
תובנות
ניכרת חפיפה בין חלק מהאירועים שעלו בסימולציה לבין המציאות הנגלית לפנינו כיום. עבאס רואה בעימותים במזרח ירושלים יחד עם הגבלות ישראליות עילה לדחיית הבחירות ואף הזדמנות להתגבר על המכשול שהוא צופה לפניו – התחזקות חמאס לצד חולשת הפת"ח ופיצול כוחו. נדרשות לו תמורות אסטרטגיות מארצות הברית ומהקהילה הבינלאומית לדחיית הבחירות, כדי למתן את ההשלכות השליליות. בשל הפגיעה הצפויה במעמדו בקרב ציבור הפלסטיני הוא יידרש להכביד את הלחץ על מתנגדיו – מה שצפוי לחזק את תדמיתו כדיקטטור מזדקן.
על רקע מורכב זה, חמאס מסתבר כצד המרוויח בכל מקרה – עם ובלי בחירות. בשני המצבים, מוענקת לו דריסת רגל ברשות הפלסטינית, בליווי לגיטימציה ציבורית מוגברת ועמדה מחוזקת ליום שאחרי עבאס. מכאן שמתחזקים הווקטורים המובילים להשתלבות חמאס במנגנוני הרשות ובאש"ף, ולהשגת לגיטימציה מקומית ובינלאומית לארגון. חמאס מפגין מוכנות להשתלבות בממשלת אחדות, ונראה שאף יעדיף זאת על פני הקמת ממשלה בלי פת"ח, על מנת להימנע ממצב שבו האחריות לניהול אזרחי של האוכלוסייה יונח על כתפיו. הארגון מזהה אפשרות לקדם את האינטרסים שלו בכל אחד מהמצבים ולכן מגלה גמישות יחסית בנושא אופן קיומן של הבחירות בירושלים.
ארצות הברית תימנע ממהלכים משמעותיים בהקשר סוגיית הבחירות בזירה הפלסטינית ובמיוחד לא תפעיל לחץ פומבי על ישראל בעקבות החלטה לא לאפשר בחירות במזרח ירושלים, אלא אם ישראל תבצע מהלכים חד-צדדיים שייתפסו כמסכנים את אפשרות יישומו בעתיד של הסדר 'שתי מדינות לשני עמים'. מצרים וירדן מצידן ישתמשו בבחירות כדי לשדרג את מעמדן כמתווכות בסוגיה הפלסטינית ולשפר עמדה מול ארצות הברית, גם בהקשר זה.
סיכומו של דבר, הזירה הפלסטינית נשאבת למאבקים פנימיים ולגישה לעומתית מופגנת כלפי ישראל, המשמשת את הגורמים השונים בה כאמצעי לחיזוק מעמדם היחסי, למרות שאין בה אנרגיות להסלמה רחבה. חמאס ופורשי הפת"ח נחושים לאתגר את עבאס ולמצב את עצמם כאלטרנטיבה ליום שאחרי לכתו, ובמסגרת חתירתם להמחיש את אוזלת ידו מול ישראל הם יגיבו למתרחש בשם העם הפלסטיני כולו. המשבר הפנימי עלול מצד אחד לדחוק בעבאס ללבות מחאה ציבורית נגד ישראל, במיוחד בירושלים, על מנת להסיט ממנו ביקורת פנימית. חמאס ינסה להכווין את הזעם הציבורי כלפי ישראל, בעיקר בירושלים, וגם כלפי הרשות הפלסטינית. על הרקע הזה עשויים גורמי הטרור ברצועת עזה לשוב ולשגר רקטות לעבר ישראל ולעודד פעילות מחאה במרחב הגדר. הדבר יגביר את הסבירות להסלמה ביטחונית בגזרת עזה, הגם שחמאס ישאף לעשות זאת מבלי להסתכן בכרסום ניכר בהקלות על רצועת עזה, שהושגו בשנתיים האחרונות, כלומר: בלי לחולל הסלמה רבתי.
תא"ל (מיל.) אודי דקל, הינו מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)
נועה שוסטרמן, הינה רכזת תכנית פלסטינים במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)
