נסו להיזכר האם הסיטואציה הבאה מוכרת לכן בוואריאציה כזו או אחרת. חברה ילדה בשעה טובה ואתן לוקחות על עצמכן להכין ארוחת שבת מפנקת. טורחות, עמלות, אופות עוגות, מכינות שלוש מנות ועוד תוספות וכמובן אי אפשר בלי קינוח. השקעה של מספר שעות בלתי מבוטל. שולחות את המשלוח בהתרגשות גדולה ואז הבעל, או הילד הגדול חוזרים ומוסרים: חברה שלך מסרה תודה רבה. ככה, יבש, בלי איזה טלפון מתלהב, בלי הערכה גדולה, מן תודה רבה סתמית כזו.
חוויתן פעם סיטואציה דומה? הרבה פעמים אנחנו עושים משהו למען השני. משקיעים, טורחים, מתאמצים, ואז השני מקבל את מה שעשינו עבורו ואינו מגיב בהתאם לציפיות שיש לנו בבטן.
מה עלול לקרות לנו באותו רגע? אין ספק כי זה הזמן הנכון ביותר להתמלא במשפטים 'מתקרבנים': אה, היא לא מעריכה את המאמץ שלי… אההה מה שלא תעשי לה – היא לא תגיד תודה כמו שמגיע לי. אה אה אה, היא בכלל מבינה כמה התאמצתי?
אז ככה, אני רוצה לחדש לכן: כל משפט שתגידו בחדר מול חמשה אנשים, יקבל במקרה הטוב חמש תגובות שונות. כל אחד רואה דברים אחרת, מקבל אחרת, מתייחס אחרת ומייחס רמת חשיבות אחרת.
אז מה עושים? ראשית מבינים. מבינים שמה שאדם עושה – הוא עושה למען עצמו. כי אנרגיה של נתינה היא לפני הכל לעצמנו, וחוזרת אלינו בצורה כלשהי. אם לא דרך האדם שנתתם לו, אז בדרך אחרת. המשמעות היא, שמעגל הטוב הוא ממש כפי שהוא נשמע – מעגל. הכוונה היא שאולי אתם עשיתם טוב למישהו בנקודה מסוימת, אבל הטוב יחזור אליכם בכלל מאדם אחר שלא קשור לסיטואציה.
הכי חשוב להתאמן אימון אישי של לא לעשות על מנת לקבל, ולא לצפות שהשני יעריך את מה שאתן עושות כי זה לא עובד כמו שאתן רוצות.
ואם נקשר את המסקנה לסיפור, אז במקרה הזה הכנתן ארוחה מפנקת? תגידו שאתן עושות את זה כדי לעשות נחת רוח לה' יתברך, ותיהנו שהיתה לכן זכות להיות שליחות טובות.
אל תצפו שהיא תצא מגדרה כדי להודות לכן, יכולות להיות אלף סיבות מדוע זה לא קרה. אך אם תזכרו זאת, יהיה לכן קל יותר ובעיקר תהיו בטוחות שה' למעלה רואה את המאמץ ואת הטרחה ואת טוב הלב, וידאג להחזיר לכן טובה בענק – כאמור, אולי ממקום שכלל לא תצפו לו ומאדם שלא תצפו ממנו.
אז תתחילו לעשות טוב – לעצמכן, ותזכו לאנרגיה של טוב סביבכן עוד ועוד.
