"אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" (יא, כו)
שני מיני 'היום' יש, אמר הרה"ק רבי העניך מאלכסנדר:
צדיקים אומרים 'היום' לעשותם ומחר לקבל שכרם. לכן יש לנצל את העולם הזה לעוד תפילה, לעוד לימוד תורה, לעשות מצוות וחסדים טובים. לעומת הצדיקים, ישנם אשר אומרים: יש רק 'היום' לחיות. אכול ושתֹה היום, כי מחר נמות. לכן הם מחפשים עוד תאוות ועוד תענוגות.
שני מיני 'היום' אלו, אומר הרה"ק מאלכסנדר, רמוזים בפסוק שלפנינו: "ראה אנכי נותן לפניכם היום", כזה שהוא עצמו "ברכה וקללה". ובחרת בחיים!…
"וזבחת מבקרך" (יב, כא)
בני קהילה אחת הגיעו אל הגאון רבי יהושע מקוטנא ובפיהם טענה: השוחט בקהילתם נחשד שאינו ראוי לשחיטה כמו שצריך. ברצונם שהרב יצווה שחייבים למנות שוחט אחר שישגיח על מעשיו של הראשון בשבע עיניים.
בירר הרב מקוטנא ומצא שחשדם של בני הקהילה מבוסס על עדותו של עד יחיד, שלפי דבריו אירע כך וכך.
נענה הרב מקוטנא לבני הקהילה: עתה מבין אני את הפסוק (ישעיה סו, ג) "שוחט השור מכה איש". אם לטענתכם כדי לשחוט שור זקוקים לשני שוחטים, כמה שוחטים צריך כדי 'לשחוט' שוחט?!…
"וזה אשר לא תאכלו מהם… והראה" (יד, יב-יג)
בגמרא (חולין סג:) ביארו חז"ל את פשר השם 'ראה', של עוף זה: "תנא עומדת (-הראה) בבבל ורואה נבלה בארץ ישראל".
למה חשוב לנו לדעת ששמו של עוף זה נגזר מכוח ראייתו המיוחדת? מה אנו למדים מזה?
מביאים בשם הבעל שם טוב הקדוש ללמדנו מוסר: לעוף זה ניתן מן השמים כישרון כה מיוחד לראות למרחק, ובכל זאת הוא בוחר לראות את ה'נבלה' שבארץ ישראל, להסתכל על הגרוע ועל הרע – הרי זה עוף טמא…
"ולא ירע לבבך בתתך לו" (טו, י)
אם נתן האדם בסופו של דבר לצדקה, מפני מה מצווה התורה "ולא ירע לבבך"? הרי העני קיבל די מחסורו וזה מה שחשוב.
בספר 'על התורה' מבאר באופן נפלא: יש אנשים שכאשר מגיעים אליהם לבקש צדקה, הם מקדימים לספר את כל תלאותיהם וקשייהם, וכתוצאה מכך הם מנמקים מפני מה אינם נותנים סכום נאה יותר. 'המצב קשה', 'החודש עוד לא התחיל והמשכורת נגמרה' וכן על זו הדרך.
העני שמקבל את הצדקה ושומע את קשייו של הנותן, מרגיש לא בנוח לקבל. לכן מזהירה התורה "ולא ירע לבבך בתתך לו".
אם תתן בסבר פנים יפות, תודֶה להשם על כך שאתה מן הנותנים ולא חלילה להפך, תזכה לברכה: "כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלוקיך"!
"פתוח תפתח את ידך" (טו, יא)
בין הציוויים הכרוכים בנתינת הצדקה, המופיעה בפרשתנו, אומרת התורה "על כן אנכי מצווך לאמור פתוח תפתח את ידך לאחיך לעניֶך ולאביונך בארצך".
לכאורה המילים "פתוח תפתח את ידך" מיותרות. שכן כבר אמר הכתוב "נתון תתן לו".
מבאר כ"ק מרן ה'שר שלום' מבעלזא זי"ע: כאשר היד קפוצה וסגורה – כל האצבעות מסתיימות באותו קו. אולם כאשר פותח האדם את ידו, כל אצבע היא בגובה שונה.
זאת ועוד: בנתינת צדקה יש דיני קדימה. מי שיותר קרוב לנותן הצדקה – קודם.
וזה רמז הפסוק: "פתוח תפתח את ידך", או אז תלמד שכשם שהאצבעות אינן בגובה שווה כך יש דיני קדימה: קודם כל "לאחיך". אחר כך – "לעניֶך", עניי עירך קודמים. שלישית, "לאביונך בארצך", עניי ארץ ישראל קודמים לעניי חוץ לארץ…
