"עד כאן מגיעה ידיעתי", נאלץ הרב להודות בפני הלומדים המשתתפים בשיעורו. "מכאן, ננסה להתייגע בתורה עד שנבין את הנעלם, או שנחכה עד שיבוא אליהו הנביא ויתרץ לנו את ספקותינו".
הלומדים התפזרו איש איש לביתו כשמחשבותיהם טרודות בביאור הסוגיה. למחרת בבוקר, כששבו אל בית המדרש כדי להמשיך לדון בביאור הסוגיה, מצאו קונטרס קטן בכתב יד מונח על מקום הרב. בתוכו הופיע בכתב פנינים נאה ביאור רהוט ותמציתי ששפך אור יקרות על הקושיה בה התקשו, במילים קצרות וגאוניות.
הרוחות סערו מהתרגשות. הכל רצו לדעת מי הגאון המופלא שהצליח להבין את שנלאו כולם להשיג בדעתם. אלא שלמרות כל הניחושים – איש לא הצליח לנחש במי מדובר.
ימים ספורים חלפו ושוב חזר המחזה על עצמו. קושיה חזקה בהבנת הסוגיה נותרה ללא מענה. קונטרס קטן שהושאר בבית המדרש באישון ליל הפך את הדברים למאירים כנתינתם מסיני.
בפעם השלישית שהתקשו הלומדים בקושיה, החליט אחד הלומדים שהוא מתחבא בבית המדרש ולא מתכוון ללכת לשום מקום. הוא יחשוף את הגאון הפלאי בעל כורחו וידאג להעניק לו את הכבוד המגיע לו.
שעות ארוכות המתין הלומד במחבואו בבית המדרש, עד שבשעת לילה אפלולית ראה דמות חומקת לעבר מקומו של הרב. הלומד זינק ממקומו ותפס את האיש בבגדו.
מניח הקונטרסים היה מי שלימים יתפרסם בתוארו שנודע בכל תפוצות ישראל: רש"י – רבנו שלמה יצחקי (כט בתמוז יום פטירתו). רש"י היה מצוי בעיצומה של גלות, במהלכה כתב את פירושו על הש"ס בצורת 'קונטרסים' (-חוברות קטנות) אותם הניח בעילום שם בבתי המדרש בהם עבר.
בסיום ימי נדודיו, בדרכו חזרה לצרפת, מקום מגוריו, עבר רש"י בחלק מהמקומות בהם החל את הגלות שלו, וביקש להיוודע האם הלומדים מרוצים מהפירוש שלו. כמובן לא גילה רש"י לאיש את היותו תלמיד חכם. הוא ישב בבית המדרש בצניעות ובשקט והאזין לקולות הלימוד.
הלומד שתפס את רש"י בשעת מעשה, חקר לדעת מפיו האם הוא מניח הקונטרסים המסתורי גם בפעמים הקודמות. רש"י השיב בחיוב.
למחרת בבוקר התוודעו הלומדים עוד לפני תפילת שחרית לזהותו של הגאון העצום שמתארח בקהילתם. רש"י נלקח אחר כבוד לכותל המזרח, ובשעת קריאת התורה כיבדו אותו בעלייה כששמו מוכרז אחרי התואר: "מורנו ורבנו".
רש"י באמת לא הבין על מה ולמה מגיע לו כבוד כזה. לכן הסביר לעצמו שטעות בידי אנשי הקהילה.
המעשה שקרה לאחר מכן הוכיח לבני הקהילה כולה עד כמה ענו הוא רש"י: לאחר התפילה התיישבו הלומדים לשיעור. רש"י עבר שם לצורך כלשהו, כשלפתע התרוממו כל הלומדים וקראו בבת אחת: "ברוך הבא מורנו ורבנו".
רש"י נעצר מהילוכו, סידר את לבושו והכריז יחד עם כולם בקול גדול: "ברוך הבא מורנו ורבנו".
לשאלת הלומדים על מה ולמה הוא מכריז זאת בקול, השיב רש"י בתימהון: "גדול בתורה נמצא פה, כולם חולקים לו כבוד ואני אפרוש מן הציבור רק מפני שאיני יודע למי מכוונים הדברים? אף אני רוצה לזכות בהענקת כבוד לתורה"…
רק אז התוודע רש"י לעובדה שהוא-הוא 'מורנו ורבנו' ואליו מתכוונים הכל…
