אחת הפרשיות הקשות ביותר להבנה ממרחק השנים וחוסר המושגים שלנו בחייהם של האבות הקדושים, היא פרשת יוסף והשבטים.
אין די בשורות ספורות להעמיק במחלוקת הרוחנית והנשגבה בין יוסף לאחיו, קדושי העליון. בוודאי ובוודאי שאסור לנו לקבל את הדברים כפשוטם ששנאה של דברים גשמיים כ'כתונת פסים' היא זו שהובילה לשנאה ולמכירה המתוארים באריכות בפרשתנו.
פרט אחד לכל הפחות שומה עלינו לברר: מה אנחנו יכולים לקחת מן הפרשה הקשה הזו כתובנה לחיינו?
• • •
על הרשל'ה מאוסטרופולי ודאי שמעתם. דמותו הפכה לסמל לבדיחות קרש והלצות תפלות, כשעם השנים נוספו לה כמובן מעשים רבים שלא היו ולא נבראו.
הרשל'ה האוסטרופולי היה חי וקיים, יהודי משכמו ומעלה – תלמיד חכם ושנון, לצד עניות שכרוכה הייתה בו רוב הזמן.
צרות רבות סבל מאשתו בשל כך שלא הצליח לפרנס את משפחתו כיאות בביש מזלו, ועם כל זאת היה הרשל'ה שמח בחלקו ומשמח את הסובבים. עדויות מביאות תיעוד של סיפוריו האמיתיים של הרשל'ה אשר הצליח לשעשע את גדולי ישראל שבדורו לא מעט. אחד מן הסיפורים לפניכם:
בסיומו של אחד התעלולים המוצלחים שעולל הרשל'ה לאשתו של רב העיר אוסטרופולי, החליטה הרבנית שיותר הוא לא ידרוך בביתם והיא לא תעניק למשפחתו אוכל. הרשל'ה רשם בירכתי מוחו שהוא עוד ייפרע מן הרבנית בבוא העת.
ההזדמנות לא איחרה לבוא. באחד הימים מצב רוחה של הרבנית היה עליז, והרשל'ה פנה אליה בחנופה: "אשתי סיפרה ששבחים רבים עלייך הגיעו לאוזניה ורצונה לבוא לבקרך". הרבנית נענתה בחיוב והרשל'ה לחש כממתיק סוד: "דעי לך, כבוד הרבנית, שאשתי כבדת שמיעה ויהיה עלייך לצעוק באוזניה". הרבנית הנהנה לאות שהבינה.
גם לאשתו לחש הרשל'ה כדברים הללו שהיא מוזמנת על ידי הרבנית, אך יהיה עליה לצעוק חזק כדי שתשמע אותה הרבנית – כבדת השמיעה.
משנפגשו השתיים בבית הרבנית בתאריך הנקוב, החלו צועקות בקולות מחרישי אוזניים, בטוחות היו שכל אחת צועקת בשל לקות שמיעתה. הרב שלימודו הופרע יצא מחדרו ושאל בפליאה: "מדוע אתן צועקות?"
הנשים הצביעו אחת על חברתה וזעקו יחד: "הרשל'ה אמר שהיא לא שומעת"…
• • •
כאמור, עסקה מחלוקתם של השבטים ויוסף בנושאים העומדים ברומו של עולם. ובכל זאת מתחה עליהם התורה ביקורת. מדוע?
הגאון רבי יונתן אייבשיץ מלמדנו במתק שפתיו מסר חיוני להתנהלות שלנו כחברה תקינה ואיכותית, שנוכל לקחת מן השבטים הקדושים וממכירת יוסף.
את דינם חרצו השבטים על יוסף לאחר שניתקו את התקשורת עמו. כמו שמעידה התורה "ולא יכלו דברו לשלום". רש"י כותב שזה היה שבחם: "שלא דיברו אחד בפה ואחד בלב".
"אבל אילו דיברו ביניהם", כותב הגר"י אייבשיץ, "אולי היו באים לידי שלום".
רבי יונתן מוסיף מילות זהב עבורנו: זו עיקר הצרה בכל מחלוקת, שאין מגיעים לכלל הידברות, שאין האחד רוצה להאזין לזולתו ולהבינו. אילו ידעו הבריות להידבר ביניהם, היו – על פי רוב – נוכחים לדעת שאין על מה לריב כלל. ואף אם ישנה סיבה למחלוקת, בהידברות נכונה ניתן לפותרה עם מעט רצון טוב וקצת גמישות.
