"מהי דמוקרטיה?" שאל מוחמד הקטן את אביו.
"דמוקרטיה זה שכל אחד עושה מה שהוא רוצה. למשל אנחנו", הציג האב דוגמה אישית. "הגענו לצרפת ממדינה ערבית נחשלת, קיבלנו מהצרפתים חבילת סיוע נכבדה של דיור ומזון. אם עכשיו נגנוב כסף מאזרח צרפתי טוב, זו דמוקרטיה".
"אבל אבא", השתאה מוחמד, "אם דמוקרטיה זה שכל אחד עושה מה שהוא רוצה – ההוא שגנבנו ממנו כסף לא יצעק עלינו?"
"אם הוא יֵדע אולי הוא יצעק", מסכים האב. "אבל זו כבר גזענות"…
• • •
יש לבֵנים, יש שלום עולמי ומגדל-ענק מתחיל להיבנות.
המילים התמימות הללו גורמות להתערבות ישירה מצד הקב"ה: "וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם"…
יש כאן אחדות, שפה משותפת ורצון זהה – אומר הקדוש ברוך הוא על דור הפלגה – "ועתה לא ייבצר מהם כל אשר יזמו לעשות". הם יכולים לעשות הכל!!!
שואל רבנו ניסים גאון בפירושו לתורה: מה כל הרעש? בסך הכל מגדל. באמת הם יוכלו לעשות הכל כשיהיה להם מגדל? ה-כ-ל?!
ואם באמת הייתה זו כפירה, מחדד הר"ן, למה הסתפק הקב"ה בבלבול שפתם ובפיזורם על פני תבל? מגיע להם עונש.
"זה בלתי נסבל", דיבר האיש בטון נזעם אל הדייל רגע לפני ההמראה. "הושבתם אותי ליד כושי. אני לא מסכים לשבת לידו אפילו עוד דקה!"
"אדוני", מחה הדייל, "לא מקובל עלינו להעליב כך את היושב לצידך. בכל מקרה, המקומות בטיסה אינם ניתנים לבחירה. המחשב הוא שקובע את סדר המושבים לפי סדר הזמנת הכרטיסים ואיננו יכולים לשלוט בכך".
"תעבירו אותי מקום", איבד הנוסע עשתונות והחל לצעוק.
חלק מהנוסעים ניגשו אל האיש וניסו להסביר לו שהוא מתנהג באופן חמור מאוד כלפי היושב לצידו שלא עשה לו מאומה. היו מהם שלא התאפקו והטיחו בו קריאות גנאי.
הנוסע הכעוס לא התרשם מאלה ואף לא מאלה. "תיגש ברגע זה אל הקברניט ותודיע לו שאני דורש לעבור מקום", הורה לדייל הנבוך מעשה בעל-בית.
"כל המקומות תפוסים, אדוני", התנצל הדייל. "אינני יכול להקים אנשים ממושבם בשבילך".
הנוסע סירב להשתכנע. עוד ועוד נוסעים התקרבו והאווירה התחממה. הדייל הזדרז לעבר הקברניט לשאול מה כדאי לעשות, וכשחזר אחרי שתי דקות השתרר שקט לשמע ההחלטה.
"יש מקום אחד פנוי במטוס כולו. במחלקה ראשונה. בדרך כלל איננו משדרגים סתם כך לקוח ששילם מחיר כרטיס רגיל למחלקה ראשונה. אולם הקברניט אמר שבהתחשב בנסיבות, יהיה זה שערורייתי ביותר להניח לנוסע הגון לשבת ליד אדם דוחה כל כך.
"אדוני", פנה הדייל אל הנוסע השחור שישב מושפל עד עמקי נפשו, "אתה מוזמן אישית על ידי הקברניט לעבור למחלקה ראשונה"…
אנשי דור הפלגה היו רשעים, מבאר הר"ן בדרשותיו, אבל לא טיפשים. הם לא באמת חשבו שיוכלו להגיע לשמים עם מגדל.
היום, עם מטוסים שטסים בגובה עשרה קילומטרים, וחלליות שיוצאות מהאטמוספרה – עדיין לא הגיעו בני האדם ל'שמים'. לא שייך למרוד בקב"ה בטיפוס והעפלה לגובה.
משהו אחר הסתתר כאן מאחורי המגדל.
הם רצו לאחד את כל בני האדם למקום אחד, ביודעם שהלחץ החברתי כל כך חזק, עד שאיש לא יעז לעבוד את הקב"ה וכולם יוכרחו לעבוד אלילים. לא שייך לנהוג אחרת מכל העולם!
בהמשך הגיע אברהם וניפץ את תקרת הזכוכית. אך כשהמגדל החל לטפס לגובה, אומרת התורה "וזה החילם לעשות", זוהי רק ההתחלה. המגדל היווה סמל ללחץ החברתי האחיד שמתרחש כשכולם חיים בשלום במקום אחד. איש לא יעז למרוד במוסכמות…
• • •
העולם הצבוע בימינו ממחיש היטב מהו כוחה של השפעה חברתית. אמות מוסר פסולות מיוצרות השכם והערב בידי יפי-נפש שאינם נותנים לעובדות לבלבל אותם. גם כאשר מתרחשת גנבה מאזרח הגון, הם ימחו: גזענות…
מה עושים? אנחנו רק בני אדם.
נכון מאוד. וכאן אנחנו מגיעים לתגובה האלוקית לבוני המגדל: "ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ". כשהרשעים מפוזרים, הלחץ החברתי קטֵן ופוחת.
לא טוב לנו בנקודה א'? נחפש מקום אחר. נעבור ל'מחלקה ראשונה'.
נתנייד לחברה טובה יותר, איכותית יותר; כזו שגם בזמני קושי פרטיים תעזור לנו לא לרדת מהרף הרוחני שלנו ולו בגלל הטבע האנושי לא להיות שונה.
