"רב לכם שבת בהר הזה" (א, ו)
בספר הקדוש 'מאור ושמש' מופיע רעיון נפלא: אנשים רבים נתקלים במכשול כלשהו, ולא מצליחים לעבור אותו. מבחינתם, ניצב לפניהם 'הר' גבוה.
"ה' אלוקינו דיבר אלינו בחורב לאמור", מפרש ה'מאור ושמש בדרך רמז, שבמעמד הר סיני ('חורב') אמר לנו הקב"ה את סוד ההצלחה: "רב לכם שבת ב'הר' הזה".
תפסיקו להסתכל על כל בעיה כ'הר'. גם אם היא באמת קשה.
אל תתייאשו. "פנו וסעו לכם צפונה", תנסו לעקוף, תנסו למצוא דרכים יצירתיות.
"ה' אלוקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים" (א, יא)
"אמרו לו: משה, אתה נותן קצבה לברכותינו?! כבר הבטיח הקב"ה את אברהם 'אשר אם יוכל איש למנות'… אמר להם: זו משלי היא, אבל הוא יברך אתכם כאשר דיבר לכם" (רש"י).
ועדיין יש להבין – שואל הגה"ק רבי עקיבא אייגר – מדוע נתן משה קצבה לברכתו שלו, אלף פעמים ולא יותר.
והוא מבאר באופן נפלא על ידי דיוק בלשון הפסוק: אילו היה אומר משה רבינו "ה' אלוקי אבותיכם יוסף עליכם אלף פעמים ככם", אז הייתה ברכתו של משה רבנו רק אלף פעמים יותר ממה שהם היום. דהיינו שש מאות אלף כפול אלף.
אולם משה רבנו אמר "יוסף עליכם ככם", כפי שאתם היום יוכפל מספרכם. משש מאות אלף תוכפלו למיליון ומאתיים, ממיליון ומאתיים תוכפלו לשני מיליון וארבע מאות אלף, משני מיליון וארבע מאות אלף תוכפלו לארבעה מיליון ושמונה מאות אלף, וכן הלאה.
עד כמה? עד "אלף פעמים"…
"וישמע ה' את קול דבריכם ויקצוף ויישבע לאמור" (א, לד)
צריך לדקדק בלשון הפסוק: מה פירוש המושג 'קול דבריכם'? היה לכאורה צריך להיכתב "וישמע ה' את דבריכם".
בספר 'מנחה בלולה' מבאר את הפסוקים והטענות של בני ישראל שקדמו לכך, וזו תמצית ביאורו: המרגלים חזרו ועם ישראל סירבו להיכנס לארץ המובטחת, בשל התיאור הקשה ששמעו מהמרגלים. אולם במקום להסביר מה מפחיד אותם, בחרו עם ישראל בדמגוגיה. ערמו טענות, חיננו את קולם, הפכו את עצמם למסכנים: "בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אותנו ביד האמורי להשמידנו".
אמר הקב"ה: אתם מתמסכנים ובוכים ב'קול' חלש ופגיע? "ויקצוף ויישבע לאמור" שאף אחד מהם לא ייכנס לארץ.
ואנחנו? יכולים להרוויח רבות מהטיפ. להיות ענייניים, לא 'להתקרבן'. כי לפעמים אנחנו צודקים, אבל ההתמסכנות והבכיינות הללו – שומטות את הקרקע מתחת רגלינו.
"ראה נתתי בידך את סיחון מלך חשבון… החל רש והתגר בו מלחמה" (ב, כד)
המילה 'רש' היא מלשון 'ירושה'.
תוהה הגאון רבי זלמן סורוצקין בספרו 'אוזניים לתורה': ממתי מתחילים מלחמה מהסוף? קודם 'החל רש' – מתחילים לחלק ירושה, ואז 'והתגר בו מלחמה'?!
מכוח שאלה זו של ה'אוזניים לתורה', מפרש בספר 'בגדי מרדכי', שאפשר לפרש את המילה 'רש' מלשון תחנונים, כלשון הפסוק "תחנונים ידבר רש". דהיינו: 'החל רש' – קודם הצטווה משה לפנות לסיחון בדברי שלום, ורק אם יסרב, אז 'והתגר בו מלחמה'.
כדאי לאמץ את הרעיון כטיפ לחיים: תמיד אפשר לפתוח את התותחים מחדש, אבל להתחיל עם חיוך מפייס – בדרך כלל חוסך תחמושת יקרה ומיותרת עם נזקים לטווח ארוך.
נסו ותיהנו.
"הנה ערשו ערש ברזל" (ג, יא)
לכאורה, לשם מה סיפרה לנו התורה ממה עשויה מיטתו של עוג?
ביאור נפלא בפשט הכתוב מופיע ברשב"ם: כדי להסביר לנו כמה חזק היה עוג, מספרת לנו התורה ממה הייתה עשויה העריסה שלו כשהיה קטן.
עוג הקטן היה רק בן כמה חודשים כשצרח בעריסה שלו, אבל כשאמא לא הגיעה בזמן הוא נענע את עצי העריסה ופירק אותה לגורמים… המבוגרים נדהמו מהכוח של התינוק הקטן ובנו עריסה חדשה חזקה הרבה יותר. ושום דבר לא עזר.
רק כשבנו עבורו עריסה מיוחדת מברזל, לא נשברה העריסה בשל טלטוליו הנמרצים של עוג'לה.
כשגדל עוג והיה לאיש, הבין שאם ישבור את מיטתו בכל פעם שהוא חסר מצב רוח – זה יעלה מדי הרבה…
