משה מגיע בשליחות הבורא לארמונו של פרעה ודורש "שלח את עמי ויעבדוני", פרעה 'עושה שרירים': "מי ה' אשר אשמע בקולו, לא ידעתי את השם". הקב"ה, ברחמיו על כל בריה, שולח את משה ואהרן שוב ושוב אל פרעה, כדי שיעשו לו מופתים, יתרו ויזהירו אותו שוב, אולי ישוב מדרכו הרעה.
ביטוי מעניין מוצאים אנו באחת משליחויות אלו, שה' אומר למשה ואהרן לפני מכת דם, "ויאמר ה' אל משה כבד לב פרעה".
מה פשר הביטוי "כבד לב פרעה"? ודאי שאין הכוונה שלבו שקל יותר מכל אדם אחר, וגם אין הכוונה לומר שפרעה מחזק ומקשה את לבו. שכן בהמשך הפרשה התורה נוקטת הרבה פעמים: "וַיַכְבֵּד פרעה לבו", "ויחזק ה' את לב פרעה". אבל "כבד לב" – מהו?
המדרש רבה מביא משל יפהפה, שבהמשך נרד מעט לעומקו. תחילה המשל.
בפתח היער עמד החמור, הממונה מטעם מלך החיות, האריה, לגבות מס מכל הסחורות הנכנסות ליער. אין מסלול ירוק, אין הצהרת פטור. כולם משלמים.
בבוקר בהיר החלה נהירה גדולה בפתח היער. המלך, האריה, שב ממסע ארוך במדינה השכנה (היער הסמוך) ועימו מלאי סחורות שהביא לממלכתו הפרטית. החלו משרתיו של האריה להעביר את הסחורות ליער, ואז נעמד החמור ונער: "מכס, על כל ארגז. שום פריט לא נכנס בלי מכס".
"הוי חמור", קראו לעברו, "הן המכס נועד בשביל המלך, האריה. מה טעם תיקח מכס מכיס אחד שלו ותעבירו לכיס השני. ובפרט, שאתה מזלזל בכבודו עם לקיחת המס". אבל החמור, עומד על שלו בתוקף – כולם משלמים, אין חכמות.
האריה שראה לפניו פקק ארוך בירר מה קורה. השועל, יועץ המלך, שב וסיפר שהחמור מתעקש ללא סיבה. "לך תטרוף אותו", הורה האריה, "את חלקי גופו סדר לי לארוחת הצהריים".
עשה השועל כאשר נצטווה, הפמליה עברה בינתיים וסידרה את הרכש החדש במחסנים, והמלך הגיע לסעוד את ארוחתו. הביט האריה בנתחי גופו של החמור, ראשו, ידיו ורגליו, איבריו הפנימיים, ו… "מה זה?" נהם האריה בעצבנות, "היכן לבו של החמור הזה?"
השועל, שאכל את לבו של החמור מזמן, מתח את צווארונו ויישר את עניבתו: "אדוני המלך, אילו היה לחמור זה לב – כלום היה מתנהג בטיפשות שכזו לעכב אותך? אין זאת, אלא שאין לו לב"…
עד כאן המשל, ואנו צריכים, לאחר החיוכים, הבהרה על הנמשל. מהו?
שלושה רבדים בגוף האדם, כל אחד אחראי על תחומו: העליון מכולם – המוח. הוא משכן הנשמה, בו נערכות כל הפעולות הרוחניות של האדם: מחשבה, לימוד תורה, תפילה, ועוד. החלק השני – הלב. הוא משכן הרוח, היא זו שאחראית על הפעולות שאינן רוחניות ממש ואינן גשמיות: השתוקקות ורצון לקרבה ואהבה (הרצון, לא המעשה הפיזי), הנאה ממוזיקה ומרֵיחַ ועוד. החלק השלישי – הכבד. בו שוכנת הנפש הבהמית, שם שואף האדם לכל תאוות העולם הזה.
הקב"ה הסביר למשה: "כבד לב פרעה" – נשמה ודאי שאין לו ואיננו חושב מן המוח. אבל גם הלב שלו, שאמור להיות מצפונו בחיים – מתפקד בדיוק כמו הכבד, מתאווה וחושק בלי לבחון מה טוב ומה לו. לכן תלך ותתרה בו פעם אחר פעם.
