ראש הממשלה, נפתלי בנט, חשף הערב כי בתוך כשנה צה"ל יכניס לפעולה מערכת יירוט באמצעות לייזר, בהתחלה באופן ניסיוני ובהמשך באופן מבצעי. בתחילה בדרום ואז במקומות אחרים.
"זה יאפשר לנו, בטווח הבינוני-ארוך, להקיף את ישראל בחומת לייזר שתגן עלינו מטילים, רקטות, כטב"מים ואיומים אחרים ולמעשה תיקח מהאויב את הקלף החזק ביותר שיש לו נגדנו".
בדבריו בכנס הבינלאומי השנתי ה-15 של המכון למחקרי ביטחון לאומי התייחס רה"מ בנט לשלל האתגרים איתם מתמודדת הממשלה ומדינת ישראל.
"כשהקמנו את הממשלה הזאת, לפני קצת יותר משבעה חודשים, תחושת הבטן, התחושה שצריך לעצור את הדימום ולהציל את ישראל מעצמה, היא זאת שהנחתה אותנו. מאז, עשינו כמה צעדים משמעותיים כדי לייצב את הספינה".
"העברנו תקציב, ניערנו את האבק מעל פעילות משרדי הממשלה אחרי שיתוק והזנחה ארוכים, ביחסי החוץ: חיממנו יחסים שהתקררו ופתחנו דף חדש ורענן בין ישראל לעולם. בביטחון השוטף: הרגענו לעת עתה את השטח בדרום ואנחנו פועלים לבלום הידרדרות ביהודה ושומרון. בתוך ישראל, עצרנו את המערבולת הפוליטית".
"הזירה הציבורית כעת עוסקת יותר באזרחים ופחות במנהיג. אפילו מהדורות החדשות התקצרו. כאמור, ייצבנו את הספינה. אבל, במזרח התיכון, שייט על מי מנוחות הוא תמיד שייט קצר מאוד. צריך לקרוא את המפה, ולהחליט לאן נוהגים את הספינה מכאן".
לשם כך צריך להבין מהו היעד. כיצד אנחנו רואים את מדינת ישראל שנים קדימה. ישראל בת 73. המסע קדימה מתחיל בשאלה, מה אנחנו מאחלים לה, ליום הולדתה ה-80. שתי הריבוניות הקודמות שלנו לא חצו את הקו הזה, עלינו מוטלת החובה לא רק לחצות את מחסום ה-80, אלא להביא את מדינת ישראל לגבורות כשהיא חזקה, משגשגת, שלווה, ובטוחה בעצמה מתמיד".
"איך עושים את זה – ראשית, קוראים נכון את תמונת המצב. המזרח התיכון משנה את פניו כל הזמן. בריתות חדשות נרקמות ובריתות ישנות מאבדות רלוונטיות. הכלל הראשון שלנו צריך להיות: גמישות. לקנות חברים ולנטרל אויבים".
"ארצות הברית הייתה ותישאר חברתנו הטובה ביותר, אבל לוושינגטון יש מערך אינטרסים משל עצמה, שצריך להודות בכנות, לא תמיד חופף את זה שלנו. העניין שלה באזור הולך ופוחת, עינייה כרגע מתמקדות בגבול רוסיה-אוקראינה והיא מצויה בקונפליקט אסטרטגי מול סין".
"זו המציאות, אין טעם להתלונן עליה, צריך לפעול בתוך הנסיבות הקיימות, לא בעולם המשאלות. המציאות החדשה הזאת מעמידה לנו אתגרים, אבל גם יוצרת הזדמנויות".
"בזירה הגאופוליטית אין ואקום, מקום שמתפנה – מיד נתפס. את מקומה של ארצות הברית באזור יכולים למלא, חלילה, כוחות של טרור ושנאה, ויכולה למלא ישראל. תשתית הידידות שנוצרה עם שכנינו, יכולה להיות התחלה של ברית אזורית רב ממדית. יחד, נתמודד טוב יותר עם האתגרים שמציגים הכוחות הקיצוניים ומזעזעי היציבות באזור".
"האזור שלנו רווי באנשים שקמים בבוקר, בכל בוקר, עם יעוד אחד – לטלטל את השקט, להפר את היציבות, ליצור מצב תמידי של כאוס ושל מלחמה: מהחות'ים בתימן ועד חיזבאללה בלבנון. מהמיליציות השיעיות בעיראק ועד חמאס וג'יהאד בעזה. המשותף לכולם הוא שאת החשבונית שולחים בסוף החודש לטהראן".
"את תפיסתי לגבי איראן כראשית הצירים של האיומים עלינו, כ"ראש התמנון", הצגתי כאן לפני ארבע שנים. מאז, גם בהיותי שר ביטחון ועכשיו כראש ממשלה, התפיסה הזאת השתכללה, הותאמה לנסיבות והיא הופכת למציאות. המערכה להחלשת איראן החלה".
"המערכה הזאת מתנהלת בכל הממדים: גרעין, כלכלה, סייבר, פעולות גלויות וחשאיות, לבד ובשיתוף פעולה עם אחרים. העיקרון הבסיסי נשאר בעינו – הטיל אולי משוגר מביירות, או מעזה, אבל הכתובת היא טהראן. ככל שטהראן חלשה יותר, שלוחותיה חלשות יותר. ככל שראש התמנון רעב, זרועותיו מצומקות יותר".
"מצד שני, הסרת סנקציות והיצף של מיליארדי דולרים למשטר הזה משמעותו עוד רקטות, עוד כטב"מים, עוד חוליות טרור, עוד תקיפות סייבר ומבצעי תודעה. עוד מהכל".
"אנחנו עוקבים אחרי שיחות הגרעין בווינה, ומקווים שהן יגמרו בלי הסכם. אבל גם עם הסכם, ההערכה שלנו היא שהאיראנים – ימשיכו להיות איראנים. אנחנו רואים את זה כבר עכשיו: בזמן שאנשי משרד החוץ האיראני יושבים בווינה עם המעצמות, משמרות המהפכה מתנהגים כמו הבריון השכונתי ותוקפים באמירויות ובמקומות אחרים. זו ההגדרה של משא ומתן תחת אש".
"אם ייחתם הסכם, ויחודש זרם הדולרים, סביר שהאגרסיביות שלהם רק תלך ותתעצם. אנחנו בישראל מוכנים. נמשיך לעמוד מולם בכל דרך. שום הסכם לא יקשור את ידנו מלפעול למען הגנתנו. האסטרטגיה הישראלית עומדת בעינה במקרה של הסכם, שבכל מקרה קונה זמן קצר מאוד, או במקרה שאין הסכם. בשני המקרים המערכה שלנו נמשכת".
"מה שמביא אותי לשאלה הגדולה: איך מקיימים מדינה דמוקרטית ומתקדמת בתוך אזור מסוכן ולא יציב, בעולם שכבר אין בו שוטר? מה מוטל עלינו לעשות כדי להכין את מדינת ישראל לעשור הבא?"
"את הרמזים לתשובה שלי לשאלה הזאת אתם יכולים למצוא בשתי החלטות שקיבלנו כממשלה: האחת, אנחנו מנהלים את המגפה בלי סגרים, גם אם קשה. שיתוק הכלכלה הישראלית זו פשוט לא אופציה. השנייה, הקצינו תקציב גדול מאוד, נפרד, להתעצמות ולבניין כח צבאי. צמיחה כלכלית, והתעצמות צבאית. זה המהלך שלנו".
"אסביר: מדינת ישראל צריכה כלכלה חזקה מאוד. התל"ג צריך להגיע לטריליון דולר, ההייטק צריך להיות לא 12% מסך התמ"ג, אלא כפול מכך. המשק צריך להישאר פתוח ומתפקד, גם בעשור פנדמי כמו זה שאנחנו חיים בו. הדמוקרטיה צריכה להיות יציבה והחברה – איתנה, עם ערבות הדדית. רמת החיים צריכה לעלות והמחירים – לרדת".
"מדינה עשירה ומשגשגת יכולה להקדיש חלק ניכר מהכנסותיה לבניין כח והתעצמות. לא לבירוקרטיה צבאית, אלא לבניית יכולות שפותחות פער עצום בין ישראל לבין השאר. ככל שנהיה חזקים יותר – נרתיע יותר. כך יקטן הסיכוי שנצטרך לעשות שימוש בעוצמה שלנו".
"לשם כך עלינו לנצל את היכולת הטכנולוגית העדיפה שלנו ולנהל בחכמה את המשאבים. היום, למשל, יושב לו אחמד בחאן יונס, מעמיס על המשגר רקטה בייצור עצמי שעלותה כמה מאות דולרים, ומשגר אותה לעבר ישראל. המיירט של כיפת ברזל, לעומת זאת, עולה כמה עשרות אלפי דולרים. זאת משוואה לא הגיונית, שמאפשרת לאחמד לשגר עוד ועוד קסאמים, ולנו להקיז מיליונים רבים על כל "מכת ברק" כזאת ומיליארדים בזמן מערכה. אנחנו החלטנו לשבור את המשוואה הזאת, והיא תשבר, תוך כמה שנים בלבד".
"כבר בתוך כשנה צה"ל יכניס לפעולה מערכת יירוט באמצעות לייזר. בהתחלה באופן נסיוני ולאחר זמן באופן מבצעי. בתחילה בדרום ואז במקומות אחרים. זה יאפשר לנו, בטווח הבינוני-ארוך, להקיף את ישראל בחומת לייזר שתגן עלינו מטילים, רקטות, כטב"מים ואיומים אחרים ולמעשה תיקח מהאויב את הקלף החזק ביותר שיש לו נגדנו".
"המשוואה תתהפך – הם ישקיעו הרבה ואנחנו מעט. אם אפשר ליירט טיל או רקטה בפולס חשמל שעולה כמה דולרים, אנחנו בעצם מאיינים את טבעת האש שהקימה איראן על הגבולות שלנו".
"הדור החדש הזה של הגנה אווירית ישראלית יוכל גם לשמש את ידידותינו במרחב, שגם הן חשופות לאיומים קשים מאיראן ושלוחיה. זו עוד דרך שבה נייצר נכסיות, כלומר נשתמש במה שיש לנו לתת לעולם כדי לצבור תמיכה, לייצר בריתות ולהתחזק. אנחנו עושים זאת בהרבה תחומים, מסייבר, דרך טכנולוגיות המסייעות במאבק בהתחממות כדור הארץ ועד מעקב אחרי וריאנטים חדשים של הקורונה".
"הסכסוך עם שכנינו, שפעם הגדיר כמעט כל מגע שלנו עם העולם, עדיין שם, אבל הרבה פחות מגדיר אותנו. למה? כי יש לנו מה לתת".
"לסיכום, השנים הקרובות יעצבו את פניה של מדינת ישראל לדור הבא. עלינו, עליי, מוטלת המשימה לבנות כח ולהכין את ישראל, עשור קדימה. בימים אלה אנחנו מניחים את התשתית לקפיצת מדרגה כלכלית נוספת עם הסרת רגולציות ועידוד תחרות, והכנסת החרדים לשוק העבודה – מה שלא היה האומץ לאף ממשלה לעשות מזה 20 שנה".
"המשק הישראלי צריך עוד תחרות ופחות בירוקרטיה. המחירים הגבוהים בארץ הם לא רק גזירת גורל. בימים אלה אנחנו גם במהלכי התעצמות צבאית משמעותיים, אחרי כמה שנים של קיפאון. צמיחה והתעצמות, התעצמות וצמיחה. אויבנו עסוקים בהרס, אנחנו בבניה".
