התמוטטות עץ גדול קורית בדרך כלל בבת אחת; העץ קורס ונופל ברעש גדול ולצופה מן הצד זה נראה כהפתעה אותה לא ניתן היה לנבא. האמת היא שעד לאירוע הדרמטי מתרחשים תהליכים רבים, סמויים מן העין, שתורמים לתוצאה הסופית. לא ניתן לזהות מהי תרומתו של כול תהליך בנפרד וסביר להניח שלא ניתן לזהות את כולם. לתהליכים אלה ניתן להתייחס כ- סימנים מעידים.
ניתן להשתמש במטפורה זו גם להתפרצות האלימות ברחובות ישראל בימים האחרונים, שעומדת בניגוד לאחדות הזמנית המאפיינת את החברה בישראל בזמני חירום. חוקרי מדעי החברה והיסטוריונים יעסקו בוודאי בתהליכים אלה מפרספקטיבה של זמן שמאפשרת מבט רחב יותר. עם זאת, כבר כיום ניתן להצביע על תהליכים מעידים שתרמו להתפרצות האלימות והאנרכיה ברחובות ישראל. כול אחד מהבאים מוצע כסימן שיכול היה לשמש כסימן המעיד על העומד לבוא. להלן רשימה חלקית:
א. מצב מתמשך של שליטה על מיליוני פלשתינים בגדה מבלי להגיע לפתרון פוליטי כלשהו, ולו גם חלקי או זמני.
ב. השארת המצב בעזה במצב של סטטוס קוו מתמשך המתאפיין שוב ושוב בסבבי לחימה, מבלי לנסות להגיע לפתרונות ארוכי טווח.
ג. אלימות קשה ביישובי המגזר הערבי הגובה קורבנות בנפש, אשר במרבית המקרים העבריינים אינם מזוהים ואינם מובאים לדין. התחושה הרווחת הינה ש"זו בעיה פנימית שלהם".
ד. אלימות קשה של ציבור קטן וקיצוני של מתנחלים (מכונים בד"כ כ- "נוער גבעות") כלפי פלשתינים ביהודה ושומרון, כאשר גם במרבים המקרים הללו, העבריינים אינם מובאים לדין.
ה. אזור גדול בדרום המדינה מתנהל תחת טרור מתמשך של קבוצות קיצוניות של בדואים המתנהגים כאילו מדובר ב'מדינה זרה' שאינה מצויה תחת אכיפת החוק הישראלי.
ו. קריאת תגר על סמכות המערכת השיפוטית, כולל קריאות שלא להכיר בסמכותה מצד אנשי ציבור ומנהיגים, לרבות אלו העומדים בראש המערכת המבצעת.
ז. אלימות מילולית קשה שהפכה ל'לחם חוק' בוויכוחים בין "השבטים" בישראל. לדוגמה, הדיונים בכנסת, הסתה ברשתות החברתיות, הופעות ציבוריות של מנהיגים המסיתים כנגד קבוצות או ארגונים שונים.
ח. 'צפצוף' על החוק והכללים במהלך הקורונה מצד חלקים במגזר החרדי.
ט. כיפוף החוקים והכללים כתוצאה מעירוב הפוליטיקה בקבלת ההחלטות בנושאי בטיחות והקפדה על הכללים, כדוגמת האסון במירון.
'סימנים מעידים' אלה מצטברים והולכים לאורך זמן עד שהפכו למסה קריטית. למרות נטייתנו הטבעית להכחיש את קיומם של הסימנים המעידים ואת הקשר ביניהם, סופם ל'התפוצץ לנו בפנים', תרתי משמע. לא ניתן להפריד בין תהליכים אלה לבין פועלה של המנהיגות במדינת ישראל; המנהיגים הם שנושאים באחריות להיווצרותם מחד גיסא ולמציאת פתרון שיאפשר דו-קיום בין כל מרכיבי האוכלוסיה מאידך גיסא.
—
פרופסור שאול קמחי, החוג לפסיכולוגיה, המרכז לחקר הדחק והחוסן, המכללה האקדמית תל-חי.
ד"ר ברוריה עדיני, ראש החוג לניהול מצבי חירום ואסון, ביה"ס לבריאות הציבור, הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, אוניברסיטת תל אביב.
(הדברים על דעת הכותבים בלבד ואינם משקפים את עמדת המערכת)
