בפרשתנו, הפרשה הארוכה בתורה, מספרת התורה באריכות רבה על נשיאי ישראל שהביאו את קרבנותיהם לחנוכת המשכן.
אריכות זו, מוזרה במיוחד היא, לאור העובדה שמצוות רבות בתורה נלמדות מפסוק אחד (או שניים ושלושה), לדוגמה: מסכתות קידושין וגיטין העוסקות בכל ייסוד הבית היהודי ודינים חמורים של אשת איש, נכתבו בתורה בחמישה פסוקים בלבד! מצוות מסוימות אף נלמדות מאות אחת מיותרת שנוספה בפסוק.
מדוע דווקא בקרבנות הנשיאים האריכה התורה בהבאת שנים-עשר קרבנות זהים של נשיאי ישראל, כשתיאור קרבנו של כל נשיא מכיל בדיוק את מה שהביא חברו, ואורך כשישה פסוקים שלמים?…
בברודי, עירו של רבי גרשון מקיטוב, התגורר אדם שלא היה תלמיד חכם, ולא עובד ה'. אולם חפץ האיש ששמו יתפרסם בעירו כאדם מיוחד וצדיק, כקדוש-עליון ונשגב. ממחשבה למעשה החל לעקוב אחר הנהגותיהם של צדיקי עירו ולראות מה מהן יוכל ליטול לעצמו, יאמץ לו הנהגה כזו או אחרת במופגן, וכל שכניו ומיודעיו יוקירוהו.
לאחר חיפוש ויגיעה בחר לו נושא קשה ומתיש: רבה של ברודי, רבי גרשון, היה צם ומתענה משבת לשבת (ממוצאי השבת עד ליל שבת הבא ברצף)! החליט מיודענו שגם הוא יעשה כמותו ויצום משך כל ימות השבוע.
השבועות נקפו, והאיש עומד בהחלטתו. אל פיו לא הביא מאכל ואף לא טיפת משקה. גופו השיל קילוגרמים רבים ממשקלו, אך הוא ממשיך בהתמדה לצום, למען ידעו הכל כי קדוש הוא…
גופו המסכן לא עמד במעמסה וקרס תחתיו. באחד הימים נפח היהודי את נשמתו האומללה.
בהלווייתו השתתפו רבים מתושבי העיר, בין הבאים היה רבי גרשון מקיטוב שעלה להספיד את הנפטר. לתדהמת הקהל, במקום לשבח את המנוח ולחלוק לו כבוד-מלכים בשל נחישותו ועוז רוחו להקריב את עולמו הזה הארעי, למען העולם הבא, פתח הרב וזעק:
"רשע מרושע! איככה העזת לענות את גופך לשווא? כלום לא ראית שלא לפי כוחותיך הדבר?! עתיד אתה לתת את הדין על כך שחיקית מדרגה נשגבה שאינה הולמת אותך, אינך קדוש, אלא מאבד עצמו לדעת!!!"
מילים חריפות. הקהל מוכה התדהמה התפזר בשקט איש-איש לדרכו.
לקח נשגב ספגו עימם ממעמד זה: רצונך לאמץ מצווה, הנהגה, תובנה רוחנית מסוימת? בבקשה. אך בדוק עצמך היטב שאתה נמצא ושייך באותה מדרגה. אדם המחקה את מעלותיהם של האחרים ואינו מסוגל באמת לעמוד בהן, רק יסבול מכך ללא שום תועלת.
זה המסר שאותו חשוב היה לתורה ללמדנו בכתיבת פרשת הנשיאים שוב ושוב: הקרבנות נכתבו פעם אחר פעם, הכל זהה בדיוק למעט שם הנשיא שהביא את הקרבן.
מדוע? לומר לך שהנשיאים לא חקיינים היו, חלילה. אלא כל אחד ואחד היו לו כוונות שונות ונשגבות כפי שהשיג ברוח קדשו מדוע יש להביא דווקא קרבן כזה ולא אחר. ואכן, במדרש, רואים אנו שכל קרבן של נשיא מקבל פירוש שונה וייחודי למה הביא דווקא את שהביא.
הבהרה: אל יימנע אדם ממצוות ומעשים טובים (לדוגמה הנחת תפילין) בטענה שאינו ראוי, אלא יעשה חשבון נפשו לבדוק האם כל חומרה או הידור מצוה, האם אכן יאה ומתאים הוא לו, אם לאו.
