בתוך הברכות שבירך בלעם את ישראל בפרשתנו, במקום לקלל אותם, הוא משבח אותם במילים "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל".
כיצד זה קשור לברכה? מבאר רש"י: "ראויים הם לברכה שאין בהם מנחשים או קוסמים".
ניחוש הוא מי שאומר: 'אם ראיתי צבי ש'חתך' אותי בדרך, סימן שלא אצליח בדרכי'. או: 'אם נפלה לי הכוס מהיד, כנראה זה סימן לא טוב'.
איך זה קשור לברכה?!
אגדת עם מספרת: באחד הקרבות אליהם נערך הלגיון הרומאי מול הצבא היווני, הופיעה לפתע ציפור מסוימת מול אוהל המפקד העליון וצייצה לה מספר ציוצים.
לשמע הציוצים חוורו פני המפקדים והם ערכו התייעצות דחופה. המסורת שבידם הצביעה על כך שציוצים אלו, מפי ציפור זו, רגע לפני הקרב – מסמלים הפסד ודאי והרוגים רבים.
לאחר שיקול דעת הוחלט שבחיי אדם לא משחקים. הלגיון מתקפל, המתקפה נדחית.
מתוך שורות החיילים יצא חייל יהודי שגויס לצבא הרומאי, דרך את קשתו וירה חץ שקיפד באחת את פתיל חייה של הציפור.
קפצו עליו החיילים ודרשו לעשות בו שפטים. "וכי אין לך הכרת הטוב לציפור זו שבאה להציל אותנו ממוות", גערו בו כולם, "שכך הרגת אותה?"
"אתם טוענים שהציפור הזו חוזה עתידות", השיב היהודי ברוגע, "ולכן היא ידעה שנמות ובאה להזהיר אותנו? אם כן, איך לא חזתה הציפור את המוות שלה עצמה???"
טענתו הותירה את כולם פעורי פה. המפקדים התכנסו שוב והחליטו שיוצאים למערכה. ממנה חזרו עטורי ניצחון – – –
הניחושים, ה'סימנים' המוזרים הללו שאנחנו לפעמים מתעקשים 'לראות' בדרכנו לתקן את עצמנו ולרפא את הנפש, אין להם על מה שיסמוכו. כל מה שנדרש הוא 'חץ' אחד שיורה יהודי מאמין – שיקטע אותם.
זהו שאומר רש"י: אם הצלחת להתעלות מעל הספקות המחלישים, ההרהורים המְעַנִים את הדעת של 'מה יהיה אילו' – זהו כבר סימן ברכה.
רוץ לפסגה בכל הכוח. אתה תכבוש אותה!
