'זה כבר יותר מדי', הרהר לעצמו ר' יוסף בכעס. 'לבוא לביתו של הרבי ביום חול לבצע תיקונים, כאילו הוא שומר שבת? זו כבר חוצפה גדולה מדי!'
ממחשבה למעשה נכנס ר' יוסף (שם בדוי) אל החדר הקטן בו ישב כ"ק מרן רבי אהרן מבעלזא (כא באב יום פטירתו) ועבד את בוראו בסילודין, כחכח בגרונו במבוכה וביקש את רשות הדיבור.
הרשות ניתנה.
ר' יוסף הנסער סיפר איך שבעל המקצוע שהוזמן אל הבית בתל אביב לתקן דבר מה, נצפה לאחרונה מעשן ביום השבת, רחמנא ליצלן.
"זה כנראה היה בערב שבת", שיסע הרבי את דבריו. "אתה מתבלבל".
מן המפורסמות היו קדושתו ופרישותו של מרן רבי אהרן מבעלזא זי"ע. עבודתו כמלאך למעלה מיכולת אנוש, דרכיו טמירות ונסתרות גבוה מעל גבוה. אולם למרות היותו מופשט מענייני העולם הזה, שמר הרבי מכל משמר שלא ידברו סרה ביהודים.
הנהגה מופלאה הייתה לו בזה כל ימי חייו. כפרקליט מיומן עמד בפרץ ומצא תחבולות לאין שיעור כדי ללמד זכות אפילו על הרחוק ביותר שבישראל. תמיד הייתה בפיו מליצת זכות עבורם. המעשה בו אנו עוסקים אירע בתל אביב, בה התגורר הרבי לאחר שניצל מגיא ההריגה יחד עם אחיו הקדוש כ"ק רבי מרדכי מבילגורייא. כעת, הבין הרבי שר' יוסף רוצה לשאול איך ניתן להעסיק בעל מקצוע המחלל שבת בפומבי, בתיקונים בבית הקדוש של הרבי מבעלזא.
לעומת הרבי שהתעקש שהסיפור אירע בערב שבת, עמד ר' יוסף על דעתו שמדובר בשבת קודש. אין הוא מתבלבל.
"שמא היה זה בשעה שהלכת להתפלל מנחה בערב שבת טרם השקיעה?" ניסה שוב הרבי ללמד זכות על בעל המקצוע.
"לא!" עמד ר' יוסף על דעתו. "זה היה בליל שבת קודש".
"תקרא לו הנה", ביקש הרבי.
בעל המקצוע הגיע ורבי אהרן קדוש השם עצר מכל ענייניו הנשגבים ושח בפניו: "יש לי ויכוח עם היהודי הזה שנמצא בחדר. הוא טוען שראה אותך לאחרונה מעשן בעיצומה של שבת קודש. אני טוען שהדבר לא ייתכן. שמא תאמר לנו עם מי הצדק?"
היהודי הפשוט התרגש כל כך מהרבי שמלמד עליו זכות, ואף מותיר בידו מוצא מכובד מבלי לביישו. הוא נאחז במהירות בדבריו של הרבי וענה שאכן היה זה בערב שבת קודש.
כעת פנה הרבי אל בעל המקצוע והוכיח אותו בנועם: "אסור לגרום ליהודים לחשוב עליך מחשבות לא טובות. צריך אתה להתנהג כיאות כדי שלא יהיה פתח של טעות אצל אחרים ויבואו לדבר בגנותך. כיון שגרמת ליהודי לומר עליך שעישנת בשבת – עליך להביא חבילת נרות לבית המדרש".
תרומה זו, שהייתה כעין קנס, נועדה ככפרה ליהודי שנכשל בשוגג בעבירה.
לאחר מכן פנה הרבי אל ר' יוסף ואמר: "ואתה, שאמרת על יהודי שעישן בשבת – אף אתה צריך להביא חבילת נרות לבית המדרש".
את דבריו סיים סנגורם של ישראל בדור האחרון והודיע: "ואני, ששמעתי יהודי אחד אומר על חברו שחילל שבת – אביא אף אני חבילה של נרות לבית המדרש".
לפני שיצאו שני היהודים מחדרו, הפטיר הרבי לעבר השמש: "הבא נא שלוש חבילות נרות לבית המדרש. עבורי ועבורם".
